Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 137

/ 137 ודירשיו, הראו לעמים ושרים מין ימיו, וכועס מותי השהל יניע ממקורו, — אשרי האיש שומע להם, ויצפנס בחני, לשמור ארחות צדק, אשי יורו אותנו. — מרבה שלום עם אמיו ועם קרוביו, ועם כל אדם, ואפילו עם גוי נשוק (ברכות פ״ב) מנין שאף גוי העותק בתורה הוא ככהן גדיל שנאמר אשר יעשה אותם האדם וסי בהם. כן פתחו שערים ויבא גוי צדיק אף גוי במשמע — (מדרש דברים) אז ישכין לבעת ארץ, והי אלהיו ינחנו, כי עקב הלבה למשה משיני נשמע שיחות תלמידי חכמים אשר על שפוזומס יוקיפו לקח טוב. ביורדי הים גאניה, פרשו משוט בין השמים והארץ, להוריד משמים עז מבטחי:ו, וירדו מצולה פאר חבוש לראשם, מרגניתא דלית לה טימא, תם סיים' למחזיקים גת (עירונין ק״ג) השאירו אמריהם ברכה — וכל ימי חיינו המה לנו למופת, וקדושי יה לנו לעיכיס ומורים מאשרים כי נראה איך קדשו זמנם, וכל חייתם אך לה' ולתורתו, דישו מקפד ת' אחת ממלותיו לא נעדרה, המה גאו אל הקודש פנימה, עמדו בשוד ה', הבינו במקרא מפורש ושום שכל, חקרו כל מלה, על שרשיו התחקו, כל משקל שקלי במאזנים, כל אות וכל נקודה נקודות הכשף. (רגא רמי כתיב כי גדול מעל שמיס משדך, וכתיב כי גדול עד שמים (פתחים פ״ד) שיבה ישראל עד ה׳ אלהיך. ולא עד בכלל (יומא פ״ס פ״ז) אלהים יבקש את נרדף אשר לא נכתב הנרדף דרשו אף צדיק רודף רשע — מדרש תנחומא — אהבתי כי ישמע פתחים פ״י נס ד׳יה פ״א — ראה מהר שיא שם שפירוש לעי פשטיה לא נ!פל בי לשון אהבתי אלא לשון בקשתי או תחבתי, ויומא ע״ג שדרש ר׳ אותי החמשה שאין להם הכרע. וכן לרבנית דרשות המפוזרות בתלמוד בבלי ירושלמי ומדרשות) ודרשו המקרא לקבל שכר, נאה דרשו ונאה קיימו, ולמותר אלהים גלו דורות אחריהם, ולמדו בנועם דבריהם, מה ה' דורש מאדם, יראת ה׳ כל ארחות ישר, ומעגל טוב, ובתפוחי זהב במשכיות כתף, צפנו נמעט מלין חכמה רבתי, אשי י תודתם בהררי קודש. — (והתתכל איך אלו הענינים המפולאים האמיתים אשר אליהם הגיע עיון המעולים שנפילוקופיס מפוזרים במדרשות. (מורה פ״ע לראשון) ונקפד מאור עינים אמרי נינה פי״ו — חכמינו המחוכמים כוונו לקבוע בלב ההמון את הטוב והישר וציירו קפוריהם באופן הנאותות לנו לאיזה תכלית נאות אל מדות טונות. וכן כוזרי קוף מאמר שלישי: הוא דרך משובח ומפואר לקוח מן הנביאים ז״ל שהקפוד כלו הצעת מליצה לכחן את הכוין בה) —י ולולא תורת חכמינו הקדושים היתה שעשועינו כמעט אבדנו נענינו, מצרות רנות עברו ראשינו, וכמעט נשתבחה תורה מישראל, ורק המה אור לנתיבותינו, ולאורם נקע ונלך. כאשר מרץ משפטו על התלמוד החכם דאקטאר גרעטץ בקעיו דברי הימים לבית ישראל, כת דבריו: התלמוד הוא אומן היהודים, ואך אמונת אמון הסכן הסכין עמהם, לגדלם לתורת ולתעודה, להדריכם במסילות דעת, ולרדוף אך צדק צדק. ואף הכניעום אויביהם נשנות קדם, עת אופל כסת ארן, והפריעו יראה, נגזרם לעבור חק, ולבל לנצור תישיה, כל זאת נאתהס, ולא סלו ממצות התורה אשי עליה נהרגו ונחשבו כצאן טבחה, לקדש שם אלתיס לעיני כל רודפיהם הצוררים אותם, אשר השתוממו על ישית נפשם בם, על עוצם אהבתם אל ה', 18