Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 136

- 13a - 1 ידידי המלין. הנעים מורני ומופלג כש״ת מו״ה מדרכי ו וייס מאן היות נ״י. ה' עליו ימיה אנכי ז ע ל י ג צ.3 י מ 6 נ ד ש י י ן נשנה אשר כתב מרדכי אליהם, זאת התורה תמימת משיבת נפש, מעולם נשכת, מראש מקדמי ארן, זאה בת אלהים ירדה משמים ארן להיות שעשע את בני אדם, מנהלם ומדריכם בדרך ילכו, לאשרם בשני עולמות, חן שפתיה נופת תעופנה, תתמוך כבוי תומכיה, בשמחות וגיל הוגלה בית ישראל מיוצר האדם, סובב עם זו במי למופת לבנים יולדו, לדור אחרון יקום, הלא כת דבריה כאש וכפטיש יפוצן שלע, אמת דבר אלהים ורבות שמענו, זה משק מסוקקנו כליל תפחרת נתן בראשו ביום אהבת כלילמינו, יום שדבר בת, מפיו נהרי דבש אשר מאורנה עיני טועמיהס נמשכו למשרתו יהושע, קול צנורם עברו ראש נביאי אל, וקדושים אשר בארן, עד נשיא ישראל רבינו הקדוש, וממנו עד רבינא ורב אשי, ומנהם להשותים בצמא דבריהם, אצילי בני ישראל, גאון יעקב, עד רבינו משם בן מימין, עליו אמרו המושלים ממשה עד משה לא קם כמשה, הוא ירד ים התלמוד,׳ זה הים גדול ורחב ידים, שם רמז סוד ה' י ליריאיו, ואין מספר ללמודי מוסריו היקרים מפז, כל תשומה בו לשמות יעלה פנינים מתהומותיו, הוא שמהו לארבע ראשים בידו החזקה, אשר _ כסליו סובב סובב הולכים אל הים הגדול הזה, וממקום שבאו שבים ללכת, אל הבריכה העליונה, גלית עילית עולה מבית אל, אסרי נהרותיו ינהרו בית ישראל, וצמא לדבר ת, ילך למים, ולשאוב בששון ממעיני ישועותיו, והיה כאשר ישאל איש בדבי אלהים, כי יפלא ממנו דבר, כי נגבה שאלה למעלה, בין דם לדם, בין דין לדין דברי ריבות בשעריהם, על עי התלמוד יקים דבר. והסכמה גם היא ערכת שם שלחנה, על ידי תרבה משיבי נועם, תאשר בדרך בינה, תחילת מכמה יראת ה', ודעת קדושים בינה, גם מיי חכמינו עטרת תפארתינו ומיי ממינו בו נרשמים, כל מעשי תקפם וגבורתם, בחכמת ודעת ומוסר השכל, אשר הביעו, בספר כתבו בנגלי אסופות, לקחו מאבני המקום מתורת משת, אבן הראשה, רועה אבן ישראל ואור חוזי אל הטיפו, יעשו אבן לפנה, אבן למוסדות, ליסד עליתם כל מדת טובה וישרה, וכל טוב ת' ברכת שמים מעל, צפנו לנו באסמיהם למשמרת עולם, מסן ישועות חכמה ודעת יראת ה׳ אוצרם. ואך בגאות ובגודל לבב ישא איש ישראל את עיניו, כי ישורם מרחוק, את כל גבוה; יראה, בנינים מפוארם חמדת עולם למו, מגדלות בשמים, נמו ירון י צדיק ונשגב, | הקימו נסוכיו בוניהם, בנים למורי ה', מרבים שלום בעולם, חכמי התלמוד,! אשר פארו בית ישראל באבני שהם וספיר, משך חכמה ופנינים לא יערכם [ זהב, — ואך נצדק יגנה לב איש ישראל בהביטו לאחור לשנות קדם, למחזה י: נחמדה חבל חכמים מחוכמים מפליאים לעשות לעינינו, בחכמתם הנפלאה קולעים אל השערת ולא יחטיאו, ממטרת תאמת, יזכור ראשונות וקדמוניות, יתבונן בים , התלמוד, אוצר כל לקח טוב, יקרת מכמה שהם יקר וספיר כי יחפש' ים אומי; בי הוא. ואף אס יעברו עליו מים הזדונים, בעת קמו בני בליעל לשום עליו עלילות! ברשע, כי שנאת עם זולתינו ממקוריו נזלה, לשוא עמלו לעבר מקור מים; חיים, מים קרים נוזלים מיין לבנון, להשקנו מי ראש, לריק יגעו אויביו למחות i שאריתו, אחרי אשר קמו ככפייים ממעונתם, אריות בתודה ובחכמה דור דור