Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 135

135 עמה, דור כז3 ושקר אשר יבלעו החכמים — דור טהור היא בעיניו ומצואתו לא נטהר — דור איש את רעהו משקה לענה ובת דור רחקו מדממים ולא ידעו מנינה — דור רק כל גבר יקגוד לאלה׳!הב ויאבה לדאות בכנפי הצלמתו עד רום רקיע, דור כל אדם נבהל להון ורק למותר ירדופו — דור גאה וגאון ותהפוכות, בנים לא אמון בם. והמשכיל בעת ההוא ידום. על כן תפוג תורה והחכם והנבון יעצור לשון מוקדו להטיף לקחו. כי מי יאזין ויקשיב דבריו תאם גמולי מחלב עתיקי משדים? לכן יחידתי שובי למנומיכי ורחקי אותכה »שבילי הרעים מאנשים הצבועים כששר היראה — וקנה תבונה ואהוב אמונה נצור סאנה ותאכל פריה — כי במת יזכה האדם את ארחו? ומה תקות אנוש קרוץ ממומר? אף אם ינוב חילו ויצבור כעפר כשן), האם הונו יצילו ביום עברה וזעם? הלנצח ירוה נפשו בתענוגות בני אדם? הלעולם יעמוד בכחו למלא תאותיו ותשוקותיו? הלנצח יבער בקרבו המשק? האם עדי עד יציצו ימי הבחרות? כמו תקין מהר חיש ידאה ויברח, והחורף בחזקו יבא וישלב ויכפור התבל. תפארת אדמה יהפוך למשחית, ויתמו ששוני האביב. ככה אביב נעורי אנוש יספו — יכלו כמומיו — יאבדו תאותיו — אולם החורף ילחם עם הקיץ, אף אס ’יכוש כל חמדת תקין. תקומו לא נאבדת כי האביב עוד יפרוש כנפיו כשמד וכאור בוקר מזרח עוד שמש התולדה. והטבע הנדיבה אם כל חיים תחדש כגשר < נעוריה ומשפעת תענוגה עוד נקבע לרויה — אולם אם אסרי הגבר ירדוף זחורף — ותשובה תשיגהו — ימי הזקנה, ימים אין חפן בהם — שערות יאשו לבנו כשלג — ובקנה במים מניד מפני רוח כן ינוע בהליכתו, עיניו יכהו — ידיו כבדים — רגליו כשלו —: נלעג לשונו — הה! אס אביב ימי הגבר יכלו — תאדם אם יחלש . . . מה מקומו? כצין יצא וימול וכצל יברח ולא יעמוד, כן ימיו יכלו באפק מקוה — שא בן אדם קנה על מקפר ימיך חצצו וקוננו אלי קנאה — כבוד — ומאות — ארבת אחריהם כארי 5ששסרים — דמית כי לעולם תפרח באבך בסזקך ובעשרך, אולם כשחר ימין קרניו והרוח יחול עננים ונשיאים וגש4 אין, כן עמד חילך — אוצרותיך לבז נחנו כנחל שוטף יעבור עליך כל רעה ומצוק. אשרי אנוש אם הליכתו בקודש, אם ישמור ארסות חייו ימיו ושניו ועל עשרו לא ישען — בנוה שלום והשקט ישבע וילין עד ירד שחת ושם ישבע נמת וגמול ידיו יעשה לו. (ההמשך &י״ה בא יבא). .Von ®. H. Mondschein עטרת חכמים• ענירמ תפארת אשר עטרתי לראם קפד משל ומליצת, הפותח בכנור המליצה יייי חכמים וחדותם, נאה דורם ויטיב דעת לשון חכמים, הפיח רוח המליצה 'הקריב עצם אל עצמו, וחבא בהם הרוס ויחיו מוח עצמותם ישוקת, כבוד