Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 128

— 1Y8 — ה ע פ," אפל לפעני״ד נשתבש «לס ע נ ל י י ע ר ה ע ב ל י י ע ר, בשפת הלונים לעשות «מנו שם שמצה לעניים), אמרתי לבאר לפי דלכי בשפה נלולה להמלס כסנוס או כשבות, וזה החלי. בכוכבי יצחק «חניה 25 זיינוע 99, כסוג הל״ל י' פאפע "«רגלא נפומי דאינמי אם לוציס לקיים ולאשי דנל מה יחזקום בלשון שלילה כזו "הדבל הזה אינו כתנות" וכבל העילו על הולאת המלה הזאת «מקלי צשון ונלאשם התשבי והו׳ וכי׳ יננו״ש, והנה קפלי מחקיי הלשון ונס התשבי' לא נמצאו ס״י, אבל זאת לאיתי כי קליאת התשבי ננד האינם מבחינים נין לע לשוב, עולה יפה גם נגד פיישו, כי היתכן להאיל להאות אמת כשהוא יום בשלילת ״כי נווב",— וא״ח שהתכוון בשלילת השלילה א"כ העיקל חשל מן השפל ומפומי דאינשי? כי דיכם נ״ששיס את חבליהם בדגלי שקי לאמי "כי המה כשנות," וכשיאמתו דגליהם לאמי ״כי אינם כשבות". — והנה נדלשי בעד החיים בחי עולמים {והנאמר נהם "והנה שוב מאוד, וכדישת לו״מ), בעו״הב וגעו״הז (בזיעה זלע אמת, אשי שמו בפי הדבלים" שלא ימושו לדולי דולות), אל המתים ותקבולים בחמתם, המשתבחים בעיי כי כן עשו -- וביכני על ממולי עם המכתנא שתחת אזני, לציין ולפתח המעלות, מעלמא דקשוש, ועלמא דשיקלא, «עלות נקי כפים ינר לבב, דלא הות משני נדינולייהו אי הוו יהבי להו כל חללי עלמא דשיקיא, ומעלות הבלום זולת, הנישאים לשוא את נפשם ונשבעים למימה, ומבזים הדמות והדפוס, לחניית כשן> ופלישת לחם, באתי גם למעלת אחת העומדת בתוך, לאשה לעלמא דשיקיא, ודגליה לאתלא לשמיה קיששא, ופתוחיה בצילה, ״פ״נ איש נקי כפיס, .וכאיש אמת, מפולין, הפולין לאור הנל (נשמת אדם), לאתי דשמית קיששא,ולב שובת שמיה" — ישמחתי ואמלל׳ שישו בני מעי שישי, על פתוחית הזאת, כי אם הוא נקיא" לב שבות, ע״ש חפשו לאסל דשמיה קוששא, אנוכי בעל השם ,לב שלום" שמצאתי זה כבל בעלמא דשיקיא, לדמות "חכם מופלא ולב לבנן," ולכבס׳ עליו נעלמא דקשוש, על אחת כמה וכמה, שונה כפולה ומכופלת עלי, וגדול מלב לבן שמי, ומענותנותי ודימותי, כי בעלמא דקשיש לית שחוק וקלות לאש, ילדתי מעל חמולי, ולקחתי נפחז המכתבא שתחת אזני, שכבלא (או נלאה) בדו פלצופיס, לחלות בו, זה ספל תולדת אדם זכר ונקבה," ומששתי קולה כנקיבה חכמה, אשל כל כבודה פנימה ואתה "כשיבנתא שלפא אדשא" כר' שלפון, באמלה יכניס בעל השם "מכתב פתוחה (או מכתב לפתוח), לבניו הכותבים כשבות בהליכות אולח ארעא, מיד הלכה חמורי מתחתי, ונתהפכה לעכנה ואתדרת לתמערה, וקול שחוק קורא באזני (מלב שנות), "אל תקרי גני אלא בוניך," כי התם (בדיקדוק לשוני בשפה העבריה, ולישנא דעלמא) קראת לי לני, והכא גליסשות חמודך — מהמעשה מרכבה שלך — שנתהפכה לעכנה, ולא תפתח פיה «זנבה גס בע״ש בין השמשות, אלא להראות• לך ע׳ן• (עצת) הדעת והבחינה בין לע לשוב כשבות), קרא לי רבי ובוניך ברצותך להיות נבנה ממני, ובתשוקת׳ ללמוד יותר מללמד, הודיתי לדבריו, ואמרתי להעכנה, פתח פימך ויכניס התלמיד אצל הרב, מיד פתחה פיה, — וראיתי שמה,, לרב שבות, עומד לפני הסנהדרין, מאתר דקיששא, הדנין אותי בפוק פוק, והוא הולך הלוך ובכה (כמו הולך בלא בניס וזלע אמת) ושפחותיו דובבות, מהיינו דאמלי אינשי על כל דבלי שקל בשחוק, שדבריהם הם כמו (מדגלי רב) עבות וראיתי מעשה, ונזכרתי הלכה למעשה, מספור