Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 126

— 126 - יותר, ני יש לו נשמה יהירה בשבח וכד3רי אא״ז רש״י יעו״ש), ובטן רשעים החסר נשבה יוהד מימוה הסול — ועליהם יסכן מאמרם. "כל המלנביג על דברי חכמים נידון וכו׳," כי בלעגם על המטבע שטבעו חכמים נברכה "אשר יצר את האדם בסכמה וכי' שאם יפתח אי ישתם וכו/" המה נידונין בו :— ועל מסיד שוטה ומכת פרושים כאלו אמרו (שוטה ך') שהם מבלי עולם, ועליהם אמר קהלת "ובכן ראיתי רשעים קבורים ונאים וממקום קדוש יהלכו וישתבמו בעיר כי כן עשו" — וגזה נשלם פרק ו' מספרי אגדה נדרשת. ומעסה הנני עולה בסולם ענוה, ומצאתי אותך כדאי לפני ■ לענות לך, ואומר, מפני הכתוב "אמת ושלום תאהבו" מחקתי וגרעתי לאות ה׳ הפתוחה נשמי והוספתי על "את .והב בסופה," וקראתי נגדך "אתה ואהבה בסופה" (מגיד שנה שביעית גליון 16) ודנתי אותך (שם) לבן) זכות, שגם בפתיחת דברך כרבי, נמילי דנדיחומא ושחוק, לא ללמד אומי או ללמוד ממני בקורת ודיקדוק לשון המקרא יצאת נגדי, בידעך למאמרם (פסחים נ״ט) "שבקי לקרא (או לשם המקרה שאין בו צד זכרות ונקבות) דהוא דסיק ומוקים אכפשיה,* וגס זאת בוודאי לא נעלם מנ״ק, שגס נקיי דעת הדיקדוק שבירושלים שהיו דייקי 3 ל י ם נ י, ובכ״ז לא דייקי וקפדי במכתבם, והיו כותבין ת' נ ו ס פ ת שלא לצורך ענין והוראה כלל וכמאמרם (ירושלמי מגילת פרק א' ה״ט) ל סימון ור שמואל בר נחמן תרויהון אמריך. אנשי ירושלים תיו כותגין ירושלים ירישלימה ודצותה .צפון צפונה תימן סימנה ולאהיו מקפידין וכו׳ יעו״ש. ומכל זה חשבתי שכוונתך רצויה, ולא באת עלי נמילי דנדימותא כרבי, רק לעורר על שאלתם ודרשתם בשם הקקרה הסמוך להקם גן ארבע אותיות, והוא מאמרם (ברכות ל״ב) "מבלתי יכולת ד' יכול ד' מיבעי לי' רבש״ע עכשיו ייאמרו ה ע כ " ו ם משש כמו כנקבה," באמרם שגס יכלמו הוא רק שם המקרה ומשפט סתמי ולא בתמידית והתגלות, ורק נגד מצרים אשר גשר חמורים בשרם הראה לעמי ישראל את היד הגדולה, אבל לא נגד ל״א מלכי כנענים — וגם אמה התכוונת להשיב לך "החייתני בדברך" (ועיין במפתח לרבינו ניסים יעו״ש), להראות פעם אחר פעם את יכלתי נגד מחרפי, אבל לא כן אנוכי עמדי, וידעתי כי משלי משלי עפר ואין שומע לי, ואוי לי מלחישתן ואוי לי מקולמוסן -ל- והנה אחר רואי, כי גם אתה למדת דיקדוק ממלמודנו תלמוד בנלי ומהדברים ככתבן, וע״כ גם אנוכי השבתי לך מתדגהים ככתבן, וכתבות, בהכלל של ר' נחמיה — ואחר רואי ראיתי כי הלכת ממיל אל חיל, ולא הבנות גם במלת "לפתוח" שהוא כמו "מכתב אל (של בשביל) פתוח הצדוקים וכו' והוא כמו "מכתבא גללא בזע, והמכתב שנברא בע״ש בין השמשות (ועיין בדברי אא״ז יש" י ז״ל שפירש שם באבות "והמכתב הוא עט סופר שנו מקק וכו' יעו"ש), וגס אנוכי לקחתי למכתב ועטי "לפתח (גו-או בה) כל פתוח" הנאמר בדברי הימים (ימי קדם) שלא ניתנת אלא להדרש גפמוחיה, גם בוי״ו דכתיב אאופתא (סימן ח'), ובכל אותיות "אהו״י (המשובחים באותיות א"ב ובאותיות השם, והנממקים מפני השלום), שנאו נ י ס פו ת בהתורה (גמלת "עירה שרקה בני אתונו) ובכתבי קודש (ביהיסן>), ובדברי סופרים (במלת" צדוקים ביתוסיס) שלא לצורך ענין והוראה כלל לבעלי המדקדקים, — והדרשנים שדרשו על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות, והסופרים שמנו וספרו לכל האותיות שבתורה גס ליתרון אות וי״ו מן "במותי" (דברים ל״ב) ע״י ההלכה,