Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 124

/ — 124 - סיים בלעו, אך אוי לרבנות שמקברת את בעליה, ע״ב היסק עצמך ממידה הזאת ״ועשה לך רב" מי שרוצה בגדולת הזאת, ואמר לו הזרוע. — והוא היה דורש ונאה מקיים. וכנה עצמו ליוחנן כ״ג, ואף שלפי דברי הימים מהשומרים היו הזוג יביע ונתחי הארנלי, הזקנים בימים ובתורה וחכמה נגדו, בכ״ז אחרי מהשועל נעשה ארי עשה י3״פ אותו לרב עליו, ונקראו גם התקנות שנעשו ע״י ע״ש יוחנן זה — (ואולי גס במאמרו (מנחות ק״נו) אמר שמו בפי י3״פ לאמר "בתחילה כל האומר עלה לו לגדולה אני כפתו ונתנו לפני הארי" רצונו, לפני יוחנן ינאי השועל שנעשה ארי — כי מעולם לא רציתי בגדולה כמאמרי ״עמה לך רב," — עמה כל האומר עלי רד ממנה אני מעיל עליו קומקום של חמין" כי גם עתה לא עליתי לגדולה רק למען להחזיק התורה ולומדיה ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש, ומוכרח אני להיות ראשי נחמי«; — אבל אם ימצא איש שיאמר לי רד, הנני מוכן להטיל על ראשו הקומקום של חמין, ולמשוח את ראשו נזה, להיות ראשו בחמימי וראשי גקרירי (עיין שנת נ״ה), —י "וקנה לך חבר" ואתה השתדל עצמך לקנות לך סבר, והוא באמרך שלי שלך ושלך שלך, ונזה הדין אח כל אדם לכף זכות" כי תוכל לאמור עליהם" ישראל קדושים המה יש שיש לו ואינו רוצה לימן, ויש שאין לו ורוצה״, ובכל המה קדושים, וגס ממינם ומעשרותיהס קודש עליך, — וכאשר לא מרצה למעול בהקדש, ולקבל פרת מסלק המעשרות, אז סוכל לדון את כל אדם לכף זכות, לאמר שהם מהרוצים לתת חלק הסבירים, קק אמס לא תרצה לקבל — או נאמר שאמר זאת נגד יוחנן ינאי שהחזיר לנפשו השם אשכלות, לאמר שהוא "איש-כל" וכל אדם בו. ואמר הוא לדון גם אותו לכף זכות, כי אולי כוונתו רצויה, ותבוא הטוב על ידו — ועע״י כל הדברים האלה מצאנו גס מולדות הצדוקים והניתוקים, מהשתלשלות הלימוד מזמן שמעון הצדיק ואנטיגנוש ואילך, ומתוך זה יתבאר גם תולדות שמותם, ויתאמת השערת מאור עינים (פ׳ג) שהביתותים המה העקייער, — ויתאימו דבריו עם דברי אד״רנ המדבר מתולדות הצדוקים והביתותים, — כי לפענ״ד לכל הדברים האלה התכוונו (באדר״ג פרק חמישי) נתפרו "אנטיגנות איש תיכו היי לו שני תלמידים (והתלמידים הללו הם המה השני יוסי הנזכרים באבות) שהיו שונץ בדבריו (בעקב ענות יראת ד׳ וכאמור), והיו שונין לתלמידים (ותלמידים הללו הם יב"פ ונתאי הארבלי), ותלמידים לתלמידיהם, (ומתלמידיהס היו גס יוחנן ינאי — אף שעשאו אותו לרב עליהם, ואת עצמם, כתלמיד המחכים את רבותיו), ובימיו יב״פ "עמדו (בית חשמונאי), ודקדקו אחריהן (תימן) וכו' עמדו ופירש מהתורה (רצונו, מיסודה וסודה די לה, והם כללי התורה, — המסורה לחכמי דור - ודור העולין גהר ל׳ — וכאמור למעלה — אבל לא מהמצות הכתיבות והגזירות, כי גם להם היי ספרי דגזרתא, והיו מחמירין במו), המסורה והקבלה איש מפי איש (איש־כל) ופנו עורף לראש המקבלים מאנשי כנ״הג, והוא אנטיגנוס איש סוכו, והכחישו בפתרונו לדברי שמעון הצדיק בעמוד העבודה, ואמרו, שלא אמר דבר זה, אלא ככתוב ו כ מ צ ו ה עלינו, והיא העבודה במקדש, ועל מנת לקבל פיס בעו״הז, — "והיו משמשין בכלי כסף וזהב" והם כלי ובגדי המקיש והכהונה גהעבודה, ורדפו אחרי תכ״ג והשירה, וכינו עצמם נשם צדיקים "על שום צדיק" באמרס שהלכו נזה בשיטת שמעון הצדיק, — ובימים ההם אמר נתאי הארנלי, נגד בית חשמונאי והצדוקים