Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 123

123 משמוצאי, לא תיתם דעת החכמים כוחה בכריתת בריתם פס הרומים, ובהתמנותס להזוגות ממאקפי התרומות ומעשרות בזרוע, וגם לדייני גזירות ונזילות, וחמקו לעניים וחברים (וכאשר הארכתי בזה במאמרי בית משמונאין), בב״ז וב״פ, שינה מפני תשלום במעע בדברי רבותיו, (בקמכו על הכתוב "אמת דיבר אלהים שתים שמענו), ושנת ג״כ בדברים האלה לתלמידיו, ואמר "עשה לך רב," כי אי אפשר לעולם מבלי רב ומלך, ואילמלא מוראה של מלכות איש את רעהו משה טד ׳מוס יוסי נן ’ועזר, וחן אס הנאמר נחוססחא טל יוסי גס נסלמוד נגלי, והנאמר בבבלי טל משה חן נהתוקפתא ובהוספת אמלט שם הויה חמלא ׳מוס משה וייס׳ בן ׳ונחר וסשיח דוח חיים נהמח, — ומזה יראה הקורא איך כל דברי חז״ל נכוניס ואמיחים, ולא כדברי האחרונים, שרצו ללמד לשון יווני ממלח אשבלוח,לאמר שאסקולא שמה, שהיא בסי סשר בלשון יווני, אבל לא שמו לבבם לראוס, כי אדרבה מימוח הייסיס הללו, החסילו הנסי ספר לפרוח ולרנוח, והיו שונין הלכוח בבס׳ ממד טד זמן רבי, והאין נוכל להטלוח טל דטחינו, שרבי מסדר המשנה גווטד וישיבה גדולה, מחכמים וחלמידים •אמר שנטלו בסי ספר מימוח יוק׳ בן יוטזר, אלא הוא הדבר שדנרחי, החרבוח הסלמידס כחול הים, ונס ראשי כלס ודרשנים בדורוח האחרונים יוסר מנראשוניס — ורבים היו שנטשו לחכמים במיניהם גם בלא שימוש מנימיא, רק מחרגום וסכמח •ווניה — אך לא הגון גייר אסר הראש, ובאו נמחלוקוח טד הראש, — ומד ימי יוסי בן ׳ונחר (בטרם שהמפשט הסרגוס. מלשון יווני בישראל), היה ראש הדוד כל הדור, והוא נאמד ומי ישיבנו, אבל גם נימי יוסי בן ׳ונחר, מלבד הפושטים וההטלטניסטמן וגזירח השמד, והחושן שהיה נטולם טי׳ הרגום היווני — גס המטטיס שהיו נגררים אחריהם היו נהם פירוד הלננוס ומסלוקוח, ולא נסקנלו דבריהם גם נגזרוחיהם וחקנוחיהם (מיין שנח נדו ונחוס' דיה אחו אינסו <עו״ש.- נמ״י ח״ג ז״טט 173 כחוב הרב מירטזטן להדר נטהמטר ז״ל, וז״ל ,ומה שירש על וי״׳ו דכח׳ב אאופחא דברי טעם הם אן לענ״ד אינם קולעים אל המטרה כ׳ בחולין ין ׳*ו אין שם מקום לאגדה, ואדרבה מדרש הלכה היא שהשחיטה בחלוש ט'כ אין לומר כ׳ וי״ו דכחיב אאופחא יהי' דומה להמאמר אין למייין מן האגדה וכו' ׳טו״ש, והנס ספרו של הריר נעהמער לא ראיס׳, ולא אובל לדון בפרטי דבריו, אך זאח ראיס׳ כ׳ נכלל הדברים הצדק אחו, כ• ננ״ר איסא בז״הל ,רב בטי קומי י׳ חייא רנה מנין לשחיטה שהיא נדבר המטלטל מהכא וישלח אברהם אח ידו ויקח מכלל דחלוש הוה איל אם מן הגדה אמר לך רני אפילו בממוני שרי ד ח ז ר הוא ביה וכוי •עויש, ורצון דח נזה שנא לדחוס דברי רני ואמר, שאין לנו ללמוד הלבה מסיפור (הנקרא הגדה), בדברי הימים, אן מספור• (והגיח) ההורה, כי היא נאה שלא לצורך מנין והוראה בהלכה ונמל ו ס אליבא ימסקנא נעו<אז ובשמיטה, — יק קרא (מהגדה הזאה) זרהוסי' של אברהם קמ׳ל, דחזר הוא ביה,' בלומר הקרא לא נא אלא נדרן חגיה, לספר המעשה כאשר היסה, וכפי שעלה במחילה נממשנחו במזון לבנו (ולפי דברי המקובלים, אוח וייו מורה על המחשבה באופסא מיופי חי עולמים). — ואשר עשה ע״י זרהוחו ולא טפי׳ ד' (בלא השיגו להמחשנס מסשנח ד', וכמאמרם שם, נשטה שאני אמרח• לך קח את בנן מוצא שפסי לא אשנס הכי אמרתי לך שחטים העליהו אמרתי אסיקתיה אחחיניה" •עויש) ואשר "הדר ביה" אברהם נעצמו חזר נו מכלזריזוסו נביא אליו דבר ד' "אל משלח ידן לא אל המאכלס ולא אל הנער. ואיב אין נובל ללמוד מדבר שלא טשה עפ"׳ ד' (כ׳ לא ציוה לו נזה מצוס שחיטה וכאמור) ואשיר הוא בעצמו חזר נו — וזיהו הפירוש גם נחגמרא' וייו אאופתא בסיב לך,' כשם שאין לנו ללמוד הלכה מן וי׳יו אאופסא. אם כי גס שרטוט• קורות ניסו ואבניו, המה עיים נאמנים למעשה אנוש וסחנולוודו להיויע לקרוס נהסון שבמו (מטניס ’"א 'חגיגה ׳“ו ׳עו״ש), כן אין למייין מהגדה שנאה שלא לצורך ענץ מצות עשה ולא תעשה, רק להכיר את מי שאמר והיה העולם, וכיבד בן עזא* "זה קסר חולדות אדם כלל גדול בחורה, בהכרח פני ושרטוטי יי הגדולה שאין דורשי! ומלמד-ן נמו "לא למעוט• סורח ולא לגסי רוח (עיין ירושלמי פסחים פרק ה' הלכה ג' יעו*ש וננבל' שם), והוא הוא הדבר גדול (נגד לימוד המצות) שלא הניח דנ״ז ללמוד וללמד נו (ב"ב קל״י), והיא זאת הסויה אשר מי שזכה בה נעשית' לו סם חיים (יומא מ״ב), — ויש להאריך נזה הרנה ועוד חזון למועד. —