Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 122

122 אמרו לכזירא לארצם לא הקר3 — ולמען שלא ילמדו ««עשה אנשי בלינגל היושב בארצם, גהשהמשיס הלוקפוס, מרו טומאה על כלי זכוכיח והוא כמאמרם ״הרוצה לאבד מעותיו ישמש בכלי *כוכיה. — וכל הלמודים האלה המה משנה מפידים וחכמים, בחכמת ישראל. — ולאמי שנחה ושקטה הארן וההעלעניתמען נאבדו והכ״ג נלקח מהם. ובית מכ״ני החתידים ובית חשמונאי הצדיקים באו במקומם אבל גס מניה כלה" (והנקה ישראל נקראו כלש ובמאמרם (תנחומה משא) וכשם שקראתי אסכס בלה אן ההורה קשטתיה וחקנהיה ככלה והו' ונהתיה למשה ככלה ונו,)," כ׳ המש שיו אישי ההורה והחכמה" שנמשלה לאשש יפה, אשח נטויים אילה אהבים יעלה סן(משלי) ולמאידקה (קנהדרין נ״ט ברכוה נ״ז), — וגם היו איש׳ קהלה ראשי בעלי אקופוה, וננ״ב היו קורין למשמיעין אח העם דברי הדורש, נשם "ריש׳ כלה (חולין מ״ע יטו"ש ונרש״י), ומישי איר ואלול (סנחאסשו העם וההלמידים לראם הישיבה) בשם "מדם׳ כלה (ועיין בעיון ערן כלה), והשומעים ייפהו נקראים "בני כלה" (ברכוה נ",). ובשרשם למלה "איש-כלה" איש שהכל בו,' וההבוונו בזח לאמי, ב׳ כל קהלה ובנקת ישראל היו גו, כ׳ זה דור יורשיו "וראש הדור כל הדור" (מ"ר במיני פרשה ׳"ע •עו״ש). ובקמבס לזה המאמר משמואל ,שהיו למדין תורה כמשה יבינו, ההכוונו אס כי גם לאחר דורם, לקסו לעצמם כתל ההורה, וכל ראם ישיבה ודרשן היה נקרא מהנכלכים אמריו נשם "איש' או "ראש כלה," אן לא השם הוא המדרש, ולא המדרש הוא־ השם, לא כל הרוצה ליעול את השם וההגא יבוא וימול, אןז אם הוא הגא שהולמתו, ■ד- ובדורות הקדמונים זכו בה, כ׳ הכל היה נו, וכאמור, "והיו למידין הורה כמשה יבינו" נקולמה ענוה, והשפלתו זיהו הגבהתו, ומגדלתו ומרוממחו על כל המעשים, ותולה דיל׳" היא, ונקראת על שמו — ובמו שהציגו נמשליהס מל משה, שגם הוא שינה מדבריו הקודמים, נדרשו את עממי הדברים, — וכביכול הודה למשה וא״ל למדתני — והוא מאמרם "י״א אז •שיל זה אמד מג' דניים שאמר משה לשני הקנ״ה וא׳ל למדתני ובו' מ״ן שאני מבעל דברי ומקיים דברן ואני כותבם לשמן שנאמר בכתוב נקשר הורת משה," — וכבה כל האשכלוח שלמדו הורה במשה לנינו יהיה בידם הכס לנטל דברי הקיימים נהנעל הטעם (עיין ירושלמי יבמות פ״א ה״א) או לצורן הטח והשעה בלי שום מערער, והוא במאמרם בעמון ,:שלא היה בהם שוס דופי" ומלח "יופי נ״ל ג״ב לסלק לשתי תיבות .דו-פי, וכוונתם עד יוק׳ בן ׳ועזר, היו המקבלים אמד מאחי, ולא היו נמו יו-־פ׳ זה אוקי וזה מתיר, והיו הולכין אסרי האיש כל, לבל לקור מדבריו ימין ושמאל, נייעם כ׳ שפתיו ישמרו דעת ומלאן י׳ צבאות הוא נדרן הסייס והשלום, י— וכן אמרו במ״ר מל אלישע שאמר "וכל ען טוב תפילו ובל מעייני מים חקתומו, אמרו לו התורה אמרה לא תשס ת אח עצה, ואתה אומר כן, אמר לסם על כל אומות ציוה דבר וזו קלה ובזויה היא, והתכוונו נזה לאמי, אן ב׳ אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, ולא בשמים הוא, אלישע לא נא נזה בנבואה וגזירה, רק ירם טעמי יקרא׳, ונזה סכם מיין> מנביא — וע״ז אמרו ״הקנ״ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה, — ובל אשכול ואשכול בדורו הוא פאלישע בדורו — בשבחו על כקא משה, והליכתו מהליכות אל נקוים, היא הלכה למשה מק י נ י, אשר ירד עליו ד׳ לאמר ״לא בשמים היא."- ונתוקפתא ב״ק פ״ח הנוקחא "כל האשבלוח שממיו לישראל משמת משה עד ימות יוק׳ בן •ועזר ויוקן> בן •וסנן א״א ליתן נהם דופי" והנוקמא "עי ימות" הוא הנוקסא הנכונה, וכפי הנראה היתה בכת הנוקמא גם בנבלי, ורק מ״ק נפל בדבריהם, הן ניני׳ ר"׳ אמר שמואל והן נהמתניחא, ולפי"ז יבוא לנבון תרוצם (שם) על קושייתם, "והא •יושן בן ׳ועזר גופא איפלוג בה בקוף שניו יבצר לינא," וקוןז קון- קשה, מאין אמרו נמתניתא ״עי שמח“ הלא לקון ימיו היתה מחלוקת? אלא ש״מ שגם לפני המקשן היה, הנוקחא "עד שמח׳ או "עי שעמד," רק המקשן קבר עד ועד נכלל, והחרצן השיב לו עד ימות ולא בל •מומיו ולנקוןז שניו נצר לינא. — אן גם נהתוקפתא נפל ט״ק וחמת "מימות משה' כחנו, "משמת משה,׳ וזה נוודא׳ טעות, כי נימי משה בוודאי לא היה ״י״ו־פ• והתורה נקראת על שמו ״תורת משח,״ - ומחלוקת קרח ועדתו אינה מן שמני כילא דין, ביה חודה ברש י ע׳ וממים בחייהם — והנוקחא הישרה היא "מימות 4