Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 121

121 לכל השמנים וסחאוריס, "והגיאו מושך לעולם ג׳ <»יס" הן ברוחני והן בנו®”׳ הן ברוחני כאמור — והן בגיפהי ברחוב "ובשלשה ימים השמיהו שמונים אלן> איש, ארבעים אלן> נהרגו, ומספר הנמכרים כמספר הנהרגים (שם ק' ה' —" עד שבא יהודה מכב״י וטיהר במעט להמקדש, ולבני ישראל היה אור עם פך שמן קטן, והחמיל הנר מלוה —י להאיר עד נבון היוה ללאה יכי טוב ממאסר היוונים. — אןף} 1). ובעה ההוא יצאו הזוג הראשון ייסן> בן 'ועזר ויוסי בן יוחנן, בעקב עמה ללמד ביחד ביאור, לעמודי העולם מהורה וג״ה יוסי בן ׳ועזר בביאור עמיד ההורה, באמרו "יהי בימך בית וועד לחכמים ובא" והוא נל'תחשוב עצמך כיב לקבל שבר עבור למודך אלא התלמידים יהיו בעיניך כחכמים וחברים, וכאמור — ואז בלמדך אותם תהיו כולכם בלמודי ד' — יייסי בן יוחנן ביאר להעמוד ג״ח באמרו "יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים גני ביתך," והוא הג״ח האמיתי מבלי חשש גומלין, כי מי שביתו פסוח לרווחת לפני עשירים אז נוכל לחשדו, שהוא נוהג במידת ע״ה "שלי שלך ושלך שלי," והוא מסמצפים למשלומין וגומלין, ואיש חסד כזה הוא גומל לנפשו, אגל אם העניים הם הב״ב זה הוא החסיד האמיתי, "ואל תרבה שיחה עם האשה," וגם בזה שנה לתלמידיו משנת חסידים, וגם בראותם לדורם כי נדעה היא, והצדיק, ואיש סיכו — וגר אלהים הוא נשמת האדם וישראל — בבה ואבד, ואין איש שם על לב, את משכן השם טוב, — וגס ראו להפרצה והסססה' מאנשי בני נליעל ההעלעניסטען "לאמד הגה נכרתה ברית את הגויס אשי סיבובתינ׳ו וכו׳ ויצו המלך ללכת בדרכי תגוים ונחוקיתיהם (ראשון לחשמונאים ק' א׳), אז עמדו המת בפין, ונאספו אנשי חסד לאסיפה (סימן חי) וחברה מיוחדת, וגזרו טומאה על ארן העמים וכלי זכוכית (שבת ט״ו), ובזה סחור פי מ ן חי), משנה (סוטה מ״ז) "משמח יוסי בן ייעזר וכוי נטלו האשכלוח שנאמר, אין אשכול לאכול בבודה אותת נסם•" וננמרא (שם סמ*נ) ,מאי אשבלוח א״רי אמר שמואל איש שהכל בו" יבחמורה (ע״ו נ,) המשחא "חנן המם משמח וכו' בטלי חאשכלוח איש שהכל נו אל“, אמר שמואל מזטזח משה עד שמח יושן! נ; ׳ונחר היו למדין חילס כמשה לבינו וכו' חנא כל אשכלוח שעמדו לישראל מימוח משה עד שמח יושן) בן יוטזר לא היה נהם שום דופי מכאן ואילך היו נהם שוס דופי," והכיל נהננח הדברים הללו שכל מאמר ומאמר הוא מרגליות עובה שנמחו נשחיל אחח על צוואר האשכול, ומו׳ל היו מפרשים מלת "אשכלוח' שבא שש הזה וגילח לנו אח ביאור השם "איש בהמנןבלים הראשונים, מהשני דורות אחרי שמעון הצדיק (שהיה משיורי כנ׳הג), והם אנטיננוש איש שוכו דושי בן •ועזר איש ציידה, שאמרו המפרשים (הרב המאיר׳ וההולכים בדגלו) שע״כ נקראו נשם "איש" להורות שחיו שר• ונדולו העיר הנזכרים ומנהיגים, והיא נמו איש הר הגיש (מידות) או חיייס איש רומי (פשתים נ"ג), אבל באמת שנו נהג״זש הזאה, ובשבח תזה, כי אנטיגנים והזוג הראשון, הלא המה היו ראשי הדור ומנהיגיהם, מארי א״י וראש׳ מ* הגולה, ולמה״י, למלך גדול שמקלקין אוחו נעיר אחת — לא בן הדבר, רק מת שהיו נקראים ע״ש עיר מולדתם, הוא להודיע ולהגלות, כ• לא המקום מכבד את האדם בדמות, והכתר הורה ושם טוב, איננה בירושה (כממלכה כהנים המשמשים עי'מ לקבל שדם), למשפחה מייחדה, או רק לזה וזה שנולד בציון וירושלים, עיר המלוכה, אלא אן> איש ואים הנולדים נמקומוח אחרים, ומצא המסילות בלבנו, לציין ולירא־שלס, - יבא לכאן ותלמודו נידו, למלית בסולם עניה, בנקי כפיס ובד לבב להר ד' — שמשם הצא סירה ידבר ד' — זכה לחשם אשבול, — והביאור מלח .אסכלות." כאילו נכתב ,איש 16