Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 119

119 אגל לא לאלה דלא משמש מבישים, ודאתשתמש בחני* חלף, והוא הלשין חול, שאין מלאכי השרת מזמן ההוה מכירין נמו, לקשור מהם כמרים לקונם —־ יע״ז נאמר ופורץ גדר ישכנו המש" רצוני, הפורץ לםייג כנ׳יהג בפני ננ'׳ס נאמרס עשו תייג לתורה וגירו לישראל כפג אשורית ול״הק הפורץ לגדר הזה תישי שיכנים הסמורים גפני עקרנא, ותמה ישכנו כחמור ונחש — — לעצם התורה והחכמה, חכמת ישראל וכאמור, וישופך עקג, רצונו, לעקג ענוה יראת ד' — ואת עקנותך, נדרכי ד׳ הישרים והעונים. — אןך־[ ך|)י והנה אחרי שנעתקה התורה שלא נתתכמת חכמים, ונהעתקה הזאת לא נראו עמודיה השנעה («שנעה עיני ד שראו בכל מ״ב נכי עוג) לעיני ההמון שמנעו את בניהם משמוש ת״ח, ועוד זאת בהעתקה הזאת נפתק החוע המקשר לרוח ד' בתוך האומה ע״י האשכול, וצדיק יתוד עולם, צדיק «ושל ביראת אלהים, — ונצרכו מעמה לעמודים בפועל ובמעשה, אז העמיד שמעון הצדיק את העולם, על שלשה עמודים "מורה עבודת וגמילות חתדים, ואס כי כנר קראו אנביאים הקודמים לו, תגר על הקרבנות, נימיי הימה העבודה, העמוד התווך, כי ע״י נתאחדו העם ממקומות פזוריהם, לירושלים והמקדש, ועי״ז נשמרו התורה והמידות עונות בישראל בקריאת הכהן או המלך מהתורה הזאת בלשונה, לשון הקודש — וכוונתה נשים שכל החיים והשלום, — הנתונה משיני הנמוך שבהרים, — ובירושלים, ראו להשס שלם (והוא השם "אחד") ותשלום, כי "שפתי כהן ישמרו דעת", רצוני, דעת האמת והשלום, הנתונה נין שמי שמות, — לאחד איתם לאחד — וכשיש דיעה למדו בדיעה הזאת, גם לעמוד העבודה, ואת ההבדלה, מן מותר האדם מן הנהמה, ששין> אדם למות מחיי עו״הז, למען להחיות עצם בחיי עו״הב, ע״י עמלו בהתירה «מעשים עונים, — כתור אדה המעלה ״וקוף בהמה לשחיעת וזניחה, בברכת רוחם, להחיות האדם והדמות — מפלגא ולמתא היורדת למעה, — "ותורה יבקשו מפיהו* לא מהדברים ככתבן, רק ״מפיהו" מהרוח ממללא, אשר רוח ד' דובר נו ומלתו על לשונו, — "ומפני שמי (בהשם "אדם דמוה אלהים") נחת הוא", וניתן לו הכת והממשלה לרדות ולכבוש בכל בריות הארץ. "והוא אהוב למעלת ונחמד למעה, ואימתו מועלת על הבריות," — אבל אהה,! אחרי מות שמעון הצדיק נתגשמה העבודה במקיש ע״י הני כהני דלא מעלי, ההעלענישעען, מבני שמעון הצדיק שלא הלכו : בדרכיו, וקנו הב״ג ממלכי היוונים (וכמבואר באריכות בד״ה לבית חשמונאים) | ושלא היתה העבודה במקדש אצלם, רק למלאות נפשם בהעשרים וארבה מחנות י כהונה, וע״י פרק הזה היו עבדים נאמנים להמונים, "להניא את לב העם j ללכת בדרכי היוונים (שני לחשמונאי׳ קאפיעעל 4 יעו״ש,) ויאקאן הפושע בן j שמעון תצדיק "שלח מבחורי ירושלים לצור להביע אל השחוק וימסור בידם שלש מאות דרכמונים לקנות מתם זבחים להרקילוס" (שם), ונזה ,.יצא נגד פניו פני אדם בדמות וכאמור — וכתב על קרן צור "שאין לי חלק באלוקי ישראל", ישראל ששר עם אלהים ואנשים ויוכל להם. לא בחיל ולא נכח בי אם ברוח-ואנעיגנוק איש סובו, שסכה וראה למעשה הני עבדי כהני דלא : מעלי המקדשים ומעהריס עצמם אחר אחת בתוך, בהלכם בצאנם ובקרם לבקש . את ד', ולכתוב על קין צור וכו' אז רוח ד' לנש אותו וקרא עם הנביאים "אין חפץ לד' בעולות וזבחים וכי'," ובא לבאי "עמוד ■העבודה שהעולם