Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 117

117 שהיא נדמות אלהים — ההירו לעקו3 ולעקור אה המקרא, לעען לעשות ה טוב והישר, נהליכתס לקרג את הנריות להתורה לשמה, הורת אמת שנהיה יסידה שהיא נשמת התורה והאדם נדמות — והבל צפוי לפניה, לכלול תבל גארוד, ובטוב העוצם נדון, והרשות׳ נתונה, לאדם בדמות, אדם דנשמתין, להוסיף ולגרוע, לעקור ולעקוב במקרא לצורך העת והשעה, למען לקיים הלכה הליכות אל, המהלך לרוח היום והעת בחדשו נבל יום תמיד מעשה בראשית, נאחד האמיהי, שאין בה לא ישיבה ולא חמרזח ולא עורן) ולא עיפו נעמיס לפניו, — ולדנריס האלה התכוון לינ״ז נאמרו(חגיגה י״ד ני) בסס הנ״ק מחלומו, שהס וחלמידיהס, וחלמידי סלמיייהס מזימניס לנח שלישיה,“ כלומר להשנר אשר עין מי מעו* הו, וימיה המשיח, לא ראחה, והוא הוא השבר בהכרח פנים הצפון לצדיקים, — וליברים הללו ההכוון אוטיגנוש במאמרו הידוע "אל ההיו כעבדים המשמשים אה הרב ע״מ לקבל פרש, למחצה לשליש ולרביע, והוא הוא שכד עי״הז ושבר ימוה המשיח (עיין ברכוה ל״ד נ‘) •עו״ש) אלא ההיו בעניים המשמשים אה הרב על מגא שלא לקבל פרס“ אלא כולו, והוא השכר ״אשר יעשה למחכה לו — כלומר המחכים להשס ״א ח ד" שיחאחיו כולם נאחד ביום השליש׳, עת ההגליה חיה יחידה, בנשמה כל נשר — ואז הה׳ ״מורא שמים עליכם," בעקב ענוה יראה י' וכאמור, — וא! •ראו כל נשר ג¬ שם ד' נקרא עליך נהשס אדם, ״אדם דמיה אלהיס,“ — והיא הכרה פנים, וגם שרעוע׳ יד הגדול הגנור והנורא, ימצאו במקום ענוחנוחו — וכל מה שברא הקב׳ה זכר ונקבה בראם וכוי (נ״ב ע״ד), — ובכל מקום אשר אזכיר אח שמי(שיתרשם שמי), אבוא אליך וברכה יך, — ובתוך ימות החיות שבמרכבה שראה יחזקאל ראה גם לבני אריה שור ונשר — והז״ל אמרו עליו שנימה לבן כפר, ולא ראה באספקלריה המאירה לאוח אמה שבחיה אחה, שהוא בכל והכל ני, — וכל הנקרא נשמי לכבודי נראחיו יצרהיו אן> עשיתיו," ואין נ״מ מתאים לכל מעשה בראשית. אלא החינה יהירה שנודעה לו (שמכיר את עצמו ואח מי שאמר והיה העולם', ונניאח לציון חיה י ח ו ד ה הגואל עני ורוכב על החמור, אז בעולם החיקון והאיקין "אהפוך אל כל העמיס ’ספה. ביורה (קול ורוח ודינור זיהו נשמה קדום ברוך הוא שנפח באפיו, נשמח חיים ורוח ממללא), לאחד הכל ׳לאחד אאד האמה, — ולאור אור אמה שנחיה יחידה, •עלו כולם בקולם העניה, (נידעס "דליה לה ו מעצמם כלום) להר יראה ויראה ,ירא שלש (והוא השם ״אחי") ושלום, — ויקוים נהם מה שכתוב "כ• מציון (כלומר מציון אות אמה שנחיה •חייה ואחד האמח) תצא תורה* לכל העולם "ודבר י׳ (מרוח ממללא) מירושת שלם ושלום וכאמור — ולקיים האמה והשלום תאהבו, — וזאת היתה מידה ר׳ עקיבא, כשנכנס ויצא בשלום מהפרדס (ונשם "פריס" נ״ל שהתכוונו לנפשות ונשמות הצדיקים אשר חיי עולם ננוע בהוכם, ונפשית הצדיקים נקראים בד"ה נשם "יושבי כטעים" (ביר פרשה ח׳ ועיין בדברינו לוה בכ״• 28 זייטע 95 ■עו׳ש) וארבעה אלה שנכנסו לפריס, נכנסו להסתכל בחכמה נטיעה הנפש, לאיר אות אמת שנחיה א מ ת), והנה אן> שהניע וירא להשס "בן שתים ועשרת אותיות,“ וירש "ואהבת את ל אלהין וכל* ״את ד׳ אלהיך תירא לרבות ת ״ ס — וגס ראה לאות אמת ש זבי ח י ד ה כשהוא יום, וציער עצמו כל ימיו, שתצא נשמתו נאחד, נכ״ז לא בעט נישורין (עיין ירושלמי פרק ה' ק ו ן, הלכה ה', והנן) ולא רצה לחבל בעצמו את נשרו, (עד שיבוא היום לקדש במיסה הגשר, השם "אחד,* ואז נביאה לידו עי׳ איש צר המסרקות של ברזל, ששרקו במו לבשרו וחלעחו, שמס שמחה גדולה ניציאח נ ש מ ח ו נאחד), וביציאתו בשלום, העמי־ העולם והתורה על הכלל גדול ״ואהבה לרעך רמוך' ובאמור, — ובזה חיבק בירכי השם 1שרע1טי •דיו, שמזריס השמש לרעים ולטובים, ועושה שלום נמרומיו, ומחלש בכל יום חמ-יי מעשה בראשית, ונסן הכח להנניאים והצופים בשיטוטי ידיו, לקרוא כל הבריאה בשם אדם, ועיש הימות, ולדמות הצורה ליוצרה והנטיעה לנוטעה, — גס צדיק באומנותו (לתיקון ובנין העולם) יחיה,* — והוא הוא ה א ו ת א ו מ נ ו ת שבמצח המיה כשהוא לילה, — שאין אנו מכיר־ן אותו אלא מאומנותו, זפרעועי ידיו,— זאה הימה מידה ר"ע, אבל בן ע;א' מיוה אחרה היהה לו, •ונניאתו לפייס ״הציין (נאוס אמח שבאחד) ומת, כלומר, שפרש עצמו ממייעו“הז ל ח י ז ת ח י »