Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 116

116 עליו הדי nr מחרך ומגדן>" — ואם כי לחכמי אמה שומרי הטעמים ולא, המלוח, כי מקרא יוצא לכמה טעמים, ולפי דברי המקובלים "הטעמים בכחל (ולע״ד נאמר, נכתר התורה, — אשר כל המצה לזכות בה יבוא והכה בטעמיה כי כל טועמיה חיים זכו), והתירו ההופפה והגרעון וכמאמרם" מושיפץ ונורעין ודורשין (בכורות ד׳ בי), ולע״ד נס לזה התכוון הילל נאמרו "ודלא" «וסיף יקיך" כלומר השומע בקולו, לקול ההוא רוחא דאת עבד קלא, בהעת לדבר, כדי שיתופפו גרים, ולא «ופיך יתיך," אך כל זאת לא התירו, אלא לחכמי אמת בחכמת ישראל, נמושגס הרוחני, ומשמשין בלשון הקודש, מתעשרים ושנים אותיות שבהן נמנה כל התורה כולה והן חקוקין בעט שלהבת על כתר נורא ובו' (אותיות דר״ע), — (ועיין בדברינו לזה בכוכבי יצחק מחברת 30 זייטע 117), יזה דור דורשיו לדרוש בזאת המורה ובו׳ (עיין בדברינו וניאורינו להכילל מבן עזאי, בהמגיד שכה ששית זייטע 331 יעו״ש) מן הכלל גדול שבתורה, "זה שפר הולדות אדם ביום וכוי," רצוני, מי שדורש בזאת המורה וכו׳ לאות אמת שבמצח המיה אחת. כשהוא יום" ־— ונעשית לו פם חיים, — עליו נאמרו בל דברי ר"מ באבות פרק ששי — ואשכול — «איש כל" כזה, זכה נהתורה להיות .נקראת על שמו, ולעשות מזאת התורה ״זה תפר מולדות אדם ביום" — יום הגדול והנורא, — וכשם שזכה נכתר התורה, כך זכה בהכתר «שם טוב," העולה על כל הכתרים, שאין טוב אלא אמד, — כלומר מי, שמכיר באחד האמיתי, שהכל באחד, זה יודע כי מאתו לא תצא דע וכל מה דעבד רחמנא לטב — וגם הוא מאחד ומכלל נכלל הזה את הכל באחד, — (וראה פלא, מנין האותיות מן "זה תפר תולדת אדם ביום" עולה למנין השם "טוב"), ולזה ״דור דורשיו מבקשי פניך" — בהופעתו מציון חיה יחידה, שמשם מצא תורת — ואת מתנתו באדם מקרני אור וההוד, וע״ש זה נקרא אדם "אדם דמות אלהיס" (תימן ז') לא ע״ש האדמה שממנה נלקח הגיף, רק ע״ש הנשמה סימן זי', לפי נוסח,■] הירושלמי המונא (אווז אי) אוו ל נן עזא׳ אחל דבלי ר ע, "זה ספל חוללה וכוי זה כלל גלול •וחל מזר, וברמנ״ן על החולה איחא "ונסב לנינו שלירא הגאון פמסלו חכמים אסל למב־מ הכלת פניס וסידלי פיטופין מקצחן אמולין נסלל פסוק, זה ספל ח ו ללח אדם, ומקצחן נסלל פסיק פל אחריו זכל ונקנה נלאס, ואין מוסלין סחרי ולזין אלא למי שלואין סימנין שלאו' לכך," ונקדושין ע״א איסא "חייל בראשונה שת נן שתים עשרה אותיות היו מיסלין אותן לכל אדם משלנו הפרוצים היו מוסלים אותו להצנועיס שבכהונה וכוי אר״י אמר רב שם נן ארבעים ושתים אותיות אין מוסלין אוחו אלא למי שצנוע ועניו וכוי, — והני׳ל כי השם "נן ׳"נ אותיות" הוא הוא הפס ״אדם למות אלהים״ היוצא לנו מהפסוק ״זה ספר חיללת אלם וכוי, — והשם נן מ״נ אותיות יצא כנו מכל הפסוק "זכר ונקנה נראם ויברך אותם ויקרא אס שמם אדם ביום הנלאס" צא וחשוב ותמצא פה מ״נ אותיות, י— ומכאן היו מוסלין החכמים אחד לחנירו הכרח פנים ושלעוע* היל," כצומל הכרח לפני אוח אמת שנסית יחידה, עי'י הכלת פני נפש החיה, ולוח ממללא, השוכן באלם למות אלהים כשהוא יום-יום שכולו שנת (מקנאה חאוה וכבול — ומנוסת לחי עולמים, ואשל משס (מהופעתו מלוח «מ ללא נאלם) ציוה ל' אה הברכה חיים עד העולם, שנכפל נו כי טוב, והוא יום השלישי וככתוב (הושע ו' גי) "•חיינו מ־ומים גיוס תשלים• יקימנו ונחיה' לפניו," רצוני אס כי הצדיק חיה •חיה נעו״הז, וימות המשיח, והולכים מחיים אל חיים ומחיל אל חיל וגס החיים הללו נקראים חיים, וצדיקים י ו ש נ ן ונהנין מזיו השכינה, נכי׳ז אין להם מניסה, וכאמור — ואין בכל סיים הללו, נגד שעה אחת קורת לוח מחיות תימילה