Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 115

115 אל בקורק, והתגלות הקרינה בימים ההם, וניחן להם הרקות לעקוב אח המקרא לעי צורך הקעה וההלכה (סוטה ט״ז), — ובלמדם התורה נמקה יבינו בעקב ענוה יראת ד', נקראת גם התורה על קמותם (קדוקין ל,), כי גם המה לקחו מתנות באדם מדברת צור יקראל, ע״י דבקותם בד' אלהים חיים, אקר עע׳יי הדברים האלה (מרוח 'ממללא •— והיא "רוחי אקר עליך,ודברי אקר קמתי בפיך ובאמור), כרת עמהם הברית החיים והקלום — לאמר על דברים האלה "ברית הן הן הדברים קנאמרו למקה מקיני ("פקחים ל״ח ב') בעקב ענוה יראת ד'. — — , ואם כי יק מחז״ל האומרים (קנתדרין כ״א ב׳) קנקתנת הכתב והלקון בימי עזרא (ורצונם קודם עליית עזרא נקתנה ע״י היחידים עיין בעין יעקב מגילה רפ״א בדברי בעל הכתוב), הנה לפי כל הריעות קמת הקתנות הלשון מהקודק בארמית, לא היו מדעת החכמים והקופרים, ועזרא וכנ״תג "בנררס ליקראל כתב אקויית ולקון הקודם, והניחו לתדיונוות (כותאי) כתב עברית ולקון ארמי (קנהדרין קם) תחזירו גם בזת, את העטרה ליוקנת, — יהיא העטרה קעטרה למו אמם, אם המקרא, אם המקורה, ואם הבינה, להיות כממלכת כתנים — וגס עקו בזה הקייג לתתורת — רצוני, תקייג הזה לא נעקה מהחרק והמסגר, להחרים ולהקגיר את התורה, לפני חכמי דורות הבאים אחריהם, כי אדרבה מצאנו לכל תלמידי כנ״הג גם בדורות אחרונים האומרים "קכל ב״ד וב״ד יכולין לעקור ענפים מהתורה לעקות קייג וגדר לעיקרי התורה (עיין יבמות צ׳ יעו״ס), רק הקייג קעקאו בזה הוא סלא יכנקו בה הדיונוות והכותים, לעקות ממנה ממוחין לבהמה (תוספתא ידים). — א1ןץ s). ומעתה נחזור לענינינו ונאמר, קגם אלת מקיורי כנ״תג, תלמידי עזרא והצופים, הרואין אחרית דבר מראקיתו, ראו בפקיחת עיני הדיוטות לאור ההעתקה מאורייתא — את האורתא ולילי מחוקך מצרים, הבאה מהעתקת הצור ממקומו, מקום ענוה, — וטומאת מקיקת הידים נהקפרים, הנקראים לפניהם, מפי המתורגמן, דברים ככתבן, בלי רוח חיים, כי ספרים סיד הכל ממקמקין במו פקע קדוקתייהו, ומאטימין הלב, ונקרח הצור, אשר מקם ניתן למקה, והיושבים על כקאו הקרני אור וההוד מהצלם והדמות, וכאמור, — ונטביעתם בטיט היון, ונדמפתם ינגחתם בקרן רוים, קרני קור וצור, לקרני תאור וההוד, ובחייה קנה עגלי עמים, ל צ פ ר נ ן של ראשונים, הרי הוא כאלו כתבו על קרן הקור, שאין להם חלק באלהי צור ישראל, והביאו חוקך לעולם ג׳ ימים, (ותג' ימים, הם ימות עו״הז וימות המשיח, וימות עו״הב כי עי״ז י החושך כיסה ארן ולא יכלו לראות בהאות אמת שבמצח חיה אחת כשהוא יום) — חושך מצרים, אקר לא ראו איש את אחיו — טובת החבורה וחיבת אחים; שנכללו בזה כל בכי אדם — ולא קמו איש מתחתיו (נקבת) ביראתם פן יכקלו באחת המצות הכתובות — — ועוד זאת, ע״י שלא היתה התורה יכולה להתתרגם כל צרכה" לא מצאו תרגום נכון בלקון מול לשמות תכנוים לכביכול, נתגשם בעיני ההמון הקודש בפתוחי אבני הלומות, ושמשו בתגא מלן), והציגו למו תמונת גשמי, באין קון>, האחד האמיתי, ותערב רב ערבו למודי היוונים בתתורה, ותרגמו בה להתאים אותה עם חכמת יון, ועל תרגום כזה אמר ר״י (תיקפתא מגילה סוף פ״ג) "המתרגם פקוק כצורתו הרי זה בדאי, והמיסיף הרי זה מגדף," ובגמרא קדושין מ״ט הנוקחא "והמיסין)