Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 113

113 יעקב אשר בשם ישראל יכונה, כי נעה ביאת צדיק ונושע, לנושא משך הזרע, להשיב לב אבוה על בנים, ולב בנים על אבופם, בנויים ושלום, אז כולם הבנים ובני בנים (והם האומות) יהיה יזולקין כבוד, כיבוד אב להשם "יעקב אבינו" באמרם ״יעקב אבינו לא מת," — כי ברוסו אנו חיים, עומדץ היום בשערי ציון לנפש חיה יחידה, ומה זרעו בחיים, אן> הוא בחיים כי בכולם יהיו נידעיס עקבותיך — ובוא יבוא ברינה נושא אלומותיו, בנתיבות אל¬ מות — ואז יקוים בתם־ הכתוב "לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יתורו (נהשם יעקב), כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרנו וכו' וידעו תועי רות בינה ורוגנים ילמדו לקח —- לקחת השיב מעקנותיו בעקב ענוה, והשיאת השכינה בארן, בישראל, ובאדם, — וכל הדברים הללו נכללו בהנעת הנביא (ישעיה נ״ני "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, ואני זאת בריסי אותם רות׳ אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומעי זרע זרעך חמר ד' מעתה ועד עולם," ובזרעך זרע אמת וזרע זרעך (מרוחו ודברי והוא "קול רוח ודובור זיתו רות הקודש" וכאמור) — נכללו כל העמים הרתוקים והקרובים, כ* אז אהפוך אל כל העמיס שפת ברורה בלשון הקודש והקדיש, — ויראי כל■ בשי כי פי ד' דבר, — ובזה נשלם פרק תמי שי "אגדה נדרשת" ו פרק ששי ך). (משכת שופרים פ״א ה״ד) "מעשה בע׳ זקנים שכתבו לתלמי המלך התורה יוונית והיה קשה יום ההוא לישראל כיוס שנעשה נו העגל שלא תימה יכולה להתתרגם כל צרכה" ובמגילת תענית קבעו לח' בעבת לתענית שנו נכתבה התורה יוונית ובא חושך לעולם ג׳ ימים" — וכבי• התפלאו רבים וגדולים על המאמרים הללו — ועיין במאור עינים פ״ז וח' ׳עו״ש. — — והנ״ל לאמר בזה, אם כי אלה מבני מות, שלא ראו מימי,קם למאורות ציון — אשר משם אלהיס הופיע, לבריאת עולמו, ולהשרות שכינתו (רוח ממללא) באדם שנברא בדמות — ורגליהם לא עמדו, בעקב עניה, על הר שיני, הנמוך שבהרים, ולא פשקה מהם זוהמת של' נחש שתחמה ענבים באישים (ומותרות) ונתנה לחוה (ב״ר פרשה י״ח ינמ״ש), ששו ושמחו בהעתקה הזאת, כיום נתינתן משיני בשבעים לשונות, לחזות במו את העתיק יומין המדב־ כלשון עם ועם, ואז באכלס מען הדעת התרגס פשוק כצורתו (נוית גשמיות האותיות מהאש שחורה) נפקחו עיניהם כעיני החמורים בפני עקיבא דהדיא ליה להר שיני (עיין בי׳ב ע״ד וביאורי לזה בכ״י מחברת 30 ז י מ ע 73) לאחר שנקתלקה השכינה ובמשק- היובל, — ובאכלם ושוהם!שמחתם במשיכת היובל, (לאחר םנקתלקה השכינה), לחירות העבדים, והערב רב, מעבדי מצרים, שיצא לחירות ע״י תלמי וכמבואר בהתיפריס,) אז היו כמבשי״ם בעיניהם לגולי ציון, וקמו נצחק בקול ענות, בחכמי'לב ותאשכלוס (שכל ישראל במי) המשבין על כקא משה, ולומדי; תורה כמשה לביני, שהשרה להשכינה עם האדם באין — במענה זה משה האיש לא ידענו מה היה לו, בדישו להתירה, בהוקפה וגרעו;. שלא ככתבן על עור העגל — וע״כ היה קשה יום ההיא לישדאל (ששמעו לקול ענות) כיום שנעשה בו תעגל, שנתפרקו הכתרים (כתר מלכות וכתי כהונה וכמר שם טוב) מהם וכמו זר נחשבו, "כי מה בינן לגין או״ה (עיין ש״ר ערשה מ״ז ובתנחומה שם ובמות' ניכוין ש׳ ד״ה אתמותי וכי' יעו" ש ותראה 15