Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 110

110 מהם (וכמאמרם "ומתלמידי יוהד מכולם) והם המה "ל«ודי ד׳ ובני ד'" אשר רוס ד' ומלתו דגר גם, בשלום רב, ואהגה ההורה ששולמה ענוה, — "ואין למו מכשול,, (ועוד תרוויח נשיגמן לימוד כזה, כי לא ההחייג חונה גלות, לגלות דנרים שאין הפת יכול לדבר והאוזן לשמוע). ולא יכשלו נדנריך כתלמידי אנטיגנים, — ולא תאמר דגר שאי אפשר לשמוע ששופו לסשמע — ואז יהיה שלום נחילך, נהלכך מחיל אל חיל, לדרוש ולשאול מכל אחד ואחד לעי כחי, מס שהעין יכול לראות והאוזן‘ לשמוע "שלוה בארמנותיך," בי עי״ז לא ידחקו לארמנותיך, תלמידים שאינם הגונים לכניש נארמנותיך הפויחין עליהם באוויר, לשאול ממך תלת מאה נעייא, נאמיך להם לא ממלאי נהארמון, כי נהעת ניאמך לניתי אני נניחך לנשית ולשאול אותך — אם תנעיון נעיו שונו(למקומכם מקום ביתכם) אתיו, נלכה ונשתעה יחדיו, — "ד' עוז לעמו יתן וכא" ונס ד' גירדו על הר שיני, לתת לעמו עוז, דינר נהתורה בלשון נני אדם, ונתן הכס והעוז לעמו והנביאים לדמות הצורה ליוצרה, ולשנות מפני השלום לכא״וא לפי כסו, ואם כי נאמת ,,אני ד' לא שניתי" והמשכילים, הרואין נאות אמת שבמצח החיה, ימצאו אומו נאמת בלשון גני אדם שנברא נצלם ודמות, ואשי רוח ד' דבר נו — נקול רוח ודינור זיהו רוח הקודש בשעת הקדושה — אשר אחת דינר אלהים שתים זו שמענו. — ולדברים האלה המכוון הילל (קובה נ״ג נאמרו נשם ד' "למקום שסני אוהב שם רגלי מוליכות אותי להתגלות בעקב ענוה, "אס תבוא אל ביתי בסולם ענות "אני אבוא אל ניתך," כי אז יתרשם שמי בפתוח׳ קודש, גם בקורות ואבני ביתך, להקרא בית אל, ונכל׳מקוס אשר אתת עומד "של נעלך מעל רגלך כי מקום קדוש הוא — כי הוא נכל והבל נו — וקורות ביתו עציו ואנניו מעידין בקול דומם, על הרוח ממללא, ועדות ד' נאמנה מסכימת פתי, ובמה יתנו עדותם, בספרם באין אומר ודברים, מכבודו וענותנותו, וע״כ הוי מרנה לחקור את עדים הללו, ואין אתה נא לידי עבירה (אבל הוי זהיר בדברך בלימוד הזה שגס מען ואבן נוכל לקנל עדות, "שמא מתוכם ילמדו לשקר" בע״ז ובדרכי האמורי בכתוב עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו), "ואס לא תנא אל ביתי אני לא אבא אל בימך," כי נגאומך דחקת לרגלי השכינה מניתך, בפשיטת טלפך, ונהתנשאתך ונשאך אותי לאל עליון גבוה מעל גנוה, ואין אני ואתה יכולין לדור בנית אחד, — שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי (שיורשם ויזכר בו) אבוא עליך ונרכמיך" כי במקום ענוומנותי אתה מוצא גדולתי, החיים והברכה, ולילה כיום יא;ר לך נאור ציון אס האות אמת שבמצח החיה שהיא שומר ישראל יושב מהלת ישראל (עיין ירושלמי סיכת וביאורי לזה נכ״י העפט 28 זייטע 57), ואס תבעיון בעיו שובו למקום ביתכם ישם תמצאו אותי, ואתיה אנוכי השואל נשאלת "מה", כי מה ד' אלתי ך (השיכן בתוכך) שואל מעמך, כי אס ליראה אומו במקום ענומנותו, —■ ולדברי הרמנ״ם ,,שוימי ד' לנגדי תמיד ה:א כלל גדול בתולה וכו'. — ונחזור לענינינו ונאמר, אס כי הת׳יח באהבתם את המלאכה ישנאתס את הרבנות, נזהרים בדבריהם שאלתם ותשובתם, לבל להתוודע לרשות וחירות השואלים נמה למעלה (מעשיה מאמרות או עשיה טפחים כי בהעשרה מאמרות נראתה עשרה פעמים ידו הגדילה) מת למטה מה לפנים מה לאחור, נכ״ז אין להם מנוסה ונחת רוח, בהליכתם מעמוד אל עמוד, ומחיל אל מיל