Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 109

109 טוב," ואז ידון רוחך באדם — רזת בל תאדם — לכף זכוה (קי«ן וי) "בהעלותך אותם מעלה מעלה בקולם העצות, לשמיעת קול רות ד' הסוכן בקרבם, וגם בעיניהם יהיה כלמודי ד' וגם סמעיה באמרי" וסנא את הרבנות התכוון לאמר למודך במלאכת בנין ותקון העולם יהיה כדרך תלמיד ולא כדרך רב כאמור, וזיהו ס״יז מרבים סלום בעולם, כי באחזך לכלל הזה בלמודך, אז יהיו נס תלמידיך "למוד׳ ד׳," ויהיה לך שלום מכל צד, שלים רב, ושלום החברים, הנקראים אסים ורעים. ישלום התלמידים, הנקראים גהכתוב, "גניך למידי ד," "אל תקרי בניך, (ואל תקרי הזה הוא בדרך לווי לאמר "חכמים הזהרו בדבריכם, ואל תקרי גע״ה לתלמידיך "בניך" כי אז יהיה משמע כי הם המה העלי/ ואתה "אנ-ג־לי'") וכ״ז יהיה כשלא מקרי אותם "בניך אלא בוניך" לאמר, כי אתה היא הנבנה Pי מן ו', (אנוח פ״א) והנ״ל נאמרו ,והד ין אח כל האדם ניכן זכיס,' הנא לרנוח נהיינור "כל האדם" אן> להקנה, ע״ש הכחונ "זכר ונקנה נראם ובו' ויקרא אח שמם איס, הרי לך כי גם נקנה היחה נקראה נשם האדם פננרא נדו פרצופים. — ואם נאמר, שחשינח ינ״פ מאלכקנדר־ה של «לריס, היה אחר מיתה אלכסיר ינאי הדוקר, ואחר «•מחו, מלכה אשחו ״שלמה" שהיחה נקראו ״שלציון," וגם נשם אלנשנירה מ״ם נמלה, ונמלאכוחה נשלח מאחיה שנ״ש, "נמלי שרוי נחונך ואנכי יושנה שוממה" נאלמנוחי, "אמר ש"« הוה לי שלמא," כי מזה הכיר, בי "שלמה" מפסה להמלוכה, ויש שלום נא״י, — והיא היא ״מניה ליה יקרא טונא' — וגס הוא "יח־נ וקא משחנח כמה נאה אכסניא זו (חיטה מיז א' יטו״ש) להלך נזה לשיטחו, נדונו לכך זנוח, גס לנהנה כפונדוקיח, — אן> ני היו מיניה טרוטוח, נחלחה מיניה מל ינאי, ומי״ז נהרג אנטיגנוש, וגס נטלה הראשון, אריסטנלום מח מל ידה, כמנואר נהחופריס (ומיין נמאמר׳ נ״ח נהמגיד שנה ששית זייטט 838), נכ״ז נהלכו לשיטחו ליין אח כל האדם לנן> זכות, מצא נכל האדם שננראו נדו פרצופים גס לאשה הזאח נשמה "שלמה' (דשלמא דלה ננו קני מלכא שחס ננוקנא מלה‘ — וטי״ש ונין) למרוח ינר׳ קהלח (אפר אולי היה נימיו, ומחנגים), האומר אשה ננל אלה לא מצאתי.' — והוא מצא נה אשה טונה נאת וחש־דה, היא נאה לבמה, ושמה נאה לח, כי סופה מוכיח טל תחילתה, שמיניה ולננה שמיניה ולננה ה־חה ינוקה נהפרושים מאהנה, אוהני ד' ושומרי מצוחיו, ונניאח הממשלה לידה, נתנה ישוח וכח להפרוש־ס הנוקמים והנוטרים, להרוג נשונאיהם ומנייהם הציוקים, שהיו הורגין נהם נימי נטלה, ונם משרה הכרס, ננטל המון, — והוא הכרס וחכנישחא «סנהדרין, שהיו מזמן הרקיניש, מד מיתת ינאי ניד הצדוקים, ואשר מליהס נאמר (מיכה ז,) ״השר שואל והשופט נשיליס והגדול דינר הוות נפשו הוא,' — משרה היא הכרס הזה להפרושיס, נידמה כי ההמון כרוכים אחריהם, וגם היא רצתה נטונ לננה, למשות להשרופיס יקר וכנוי, כאשר משחה לינ״ם רנהון, יקרא טונא, יט״כ "הוה •חינ (ינ"פ) וקא «שהנס איחה," - וינ׳ס היה מוי משיורי הסופרים ומאשפי נ׳ך. יסופר הוא ופניג על ,קהלת" האומר "מוצא אני ונו׳ איס אחי מאלף מצאתי אשה נכל אלה לא מצאתי,"' וינ״פ נדרשו להשם "אנס׳ גם על אשה, מצא אשה "שלמה הזאת לאמי שהיא האחת מאלך, — והנה נסמכי על מאמרם "יליכא מידי ילא רמיז׳ נשפר׳ קודש (וכאשר הארכתי נמעניה■ ננמגית ונפרע נש״הש ק״ק, וכל העולם כולו אינו כדאי יכו', — הנני נאמר נדרך מליצה ורמו, שנעת ההוא שררו המשוררים והמליצו המליצים לכמה פסי־ןים מפ״הש אפר לשלמה המלך נגד שלמיה הזאת, ונשם המלכה לאמי "נ:« אמי נחרו ני (ואולי היתה יי אחיה שמעון נן שטח, להכניס אותה לניח מלכי חשמונאי תציוק־פ, למען תנוא על ידה הגאולה להפרושים,) — שמוני נוערה אה הכרמים ובו' וכוי," - והנה אם כי מחורת משח רנינו למינו "הוקי מון אנוח על נניס על שלשים יינעים ועושה חסי לאלהיש לאוהני ד', הנטיחו לה שלא •היה נפקי מון ינאי על ניתה, נזכות תחשי לאלן- דור כניתן לאוהני די, נאמרם "האלך לך שלמה, — ויש לדרוש ול -מלין כמח פסיקים על שלמית הזאת, אך •ימת■ נס ידעתי, שכנר נתת׳ נזה פתחון פח להמסמק־ם על חלומות• ורמזי, ואינם מנינים אך אחי מני אנך. מדנרי — ט״ב אמרח■ ״שנקי לקרא יהוא דחוק ומוקים אנפשיה. —