Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 108

108 3א לנעל (בריס ישראל מגא), המולה ותמצות, ואן> שנהרג, עייי פילאטוס נציב רומי (הנקרא מחז״ל ברמז נשם "פנחס ליתגואה" יעו״ש ודוק) "הרי הוא ככל מלכי ביס דיל השלמים והכשרים 6ממ1" ונקראים חיים נם גמימסם, "ואף זה שעמל לא בא אלא לישר דרך למלך המשיח" ואן> שנכשלו בו בימי הבינים לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריס ם ולהשפילם ולהחלין> הסויה והו", בכ״ז גם בניהם נאים לעו״הב, כי הוא היה המפנה דרך למלך המשיח "אשי יסקן אס כל העולם לעבוד אה ד׳ ביחד שנאמר כי אז אהפוך אל כל עמים שפה ברורה לקרא כולם נשם ד׳ ולעבדו שכס אחד וכי' יעי״ש ותלאה כי שישי דבריו לקוחים ונטועים בדברי סז״ל המובאים פה, — ויש להאריך הרגה בזה אך כאן לקצר אני צריך ועוד מזון למועד.— ך) "ס״ח אין להם מנוחה לא נעו״הז ולא געו״הג שנאמר ילכו מחיל אל מיל יראה אל אלהים בציון (ובילקוט שימן תתל״ג אימא "א״ר יונה אין נחס לוח לחברים לע״ל עד היכן א״ל פנחש עד יראה אל אלהים בציון) א״ר אלעזי אמר ל״ח ת״ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל גניך למודי ד׳ ורב שלום בניך אלא בוניך וכוי וכוי," והנה קושיית ההגנה בכל המאמר, ונפרט באל מקלי זה, הוא לא הוא לא לק למגמרים, אלא הוא קושיא שכל העולם עומד עליה. ודבר זה נשאל י ללובשי בעליה של מ״ח, מבקרים מליצים ומדקדקים, וכולם יענו ויאמרו משובת• שומר דומה (הממונה על כל הרוסות) "אם מבעיון בעיי שבו אמיו, והקושיא הדלא לדוכמא" שומר מה מלילה (נהיד על כp יה) מה מליל (בסשלון הי) ומה מלל? הלא אתה בוקר וגם לילה, והחושך וערפל אשל אמר ד' לשכון בו כיסה להשם הנכתב והנקרא, ואיה השלום בעולם? אם בנים אנחנו רחמינו כרחם אב על נניס, ואם בנאים ובונים אנחנו י״הר שיננה נה״מק במהרה בימינו (וישובו סכהנים לעבודתם) ותן חלקינו כהעוקקין בבנינו של עולם "יה״ר מלפניך שהציץ בגשתנו וכוי מבוא לפניך מידת עובך וענותנוסך (ברכות ע״ז בי), ובשיימו לנעותא הזאת (בלשון שאין מלאכי השלת חדשים לבקייה מנהל דנור — הקנאה והכבוד — מנינים), :היל לן עיינין בהנעיא מליל ותשובת השומר, ובביאור ואור ביאור ההגדה דברכה, והנ״מ נשאלת החכם להרשע בהגדה דפקח ועוד לכמה וכמה מאמרים 1 זאת אשל אגיד לך. — " והנה חכמי תורה עבודה וחשד, המה«כים בהני שלשה עמודים שהעולם עומד עליהם, ועוסקים בננין ותיקון העולם ודני[ דין אמת לאוויתתו(עיין ב״ב מ׳ בי) כלומר, לאמיתת אות אמת שבמצח המיה כשהוא יום, — נקראו וגחז״ל נשם תלמידי חכמים, כי שאלת חכם מצי תשיבה, ונלמדו עם תלמידיו הוא השואל כענין, וחמה המשיבים כהלכה, עד שקנה אותם לחברים, בחיבור רוחו לרוחם ברוח חי העולמים — ונדמה להם כי מחכמתם הולידו הדברים, — והוא כמאמרם (חגיגה י״ד אי) "וחכם זה תלמיד המחכים את רבותיו," כלומר שתלמידיו המה בעיניו כרבותיו, והוא מחכים אותם בשאלתו כתלמיד, והדיבור מחזר על כא״וא ונדמה לו כי מרומו באו הדברים, ישמח במתנת חלקו, כאלו ניתן לו מסיני, וי3״פ (אבות) באמרו "עשה לך רב וכוי"- התכוון לחמר, נהאצילך מרוחך לתלמידך עשה אותו כרב, ואת עצמך כתלמיד השואל, למען להחכים את רבותיו, וגזה מקנה אותם לחברים, ולך השם "מבר