Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 106

106 גאיוד, אשל אין עוד מלבדו והבל כלולים גו, — ובמיתת נשיקה השוכן דכה, הוא רואה בעין ד׳ ),אה כל אשי עשה והנה מוג »אוד זה המות" וכאמוי בי באמת מיתה כזאת היא היא החיים האמיתים, להיות נקרא "בן איש חי׳" אחרי שגמר מלאכת ״בן איש מיל" לכביש את יצרי ולעשותו עוג, — וגני גופו המונח בשלום על משכבו — לאחר שנתתלק רוח החיוני לכוותא דרקיע, —־ מכובד על הבריות, בידעם ע״י אות אמונת, בנערה עד למחר ומשכחת לה׳ כי הוא עתיד להחזירם לע״ל, ג"כ בנשיקת וברמת רוח, — וכדישתם (ענהדר? צ״א "אני אמית ואחיה יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחר" ר״ל, שיחיו בזרעם, או חלילה באלת הנאמר עליהם " כי תולעתם לא תמות ובו׳ (ישעיה), כי הם המה הכרום זולת לגני אדם (עיין ב״ו ה' 28 זייעע 44) אשר כל היוצא מתם ביוצא בהם, להוציאם מן העולם ולדונם נמו, כי כמו בן עשי, וכמו כן ימותין (ישעיה נ״א ו׳) וימיון בהלכתם שבתם (שימן ד׳) ועמידתה לחרפות ודראון לכל גשר. "כדרך שהעולם נוהג" אשר מהרקג וההפשד, גא החיים להצומח והרוחשים, "ת״ל מחצתי ואני ארפא מה מחוצה ורפואה באחד" כי מחית הגשר לא יתכן אלא באחד, לאמי כי רפא ירפא ברפואת הגון! והנפש, להשיב באחד את נשרו כבראשונה. "אף מיתה וחיים באחד, מכאן תשונה לאומר אין תחיית מתים מהתורה." — רבא רמי כתיב אני אמית ואחיה זכו' אמר הנ״ה מה שאני ממית אני מחיה" רצונו "מה שאני ממית" ולא הבכור ממלאכי מות הקנאה תאוה וכבוד, המוציאין את האדם מן העולם ותצעידהו למלך בלהות לרדת שמת, — "אני מחיה" להשיב נפשו מני שחת "לאור באור החיים (איוב לי׳ג) את ד׳,אלהיך, השוכן את דכה ושפל* רוח. וגם אחר מיתתו נקרא חי מי, וחייתו נאור תראה "אל אלהים בציון" אשר "»שם צוה ד׳ את הברכה" ברכת התורה, — ולהודות ולהלל לשמו הגדול הגבוי והנורא, — ומי מי הוא יודך על מרעה כעל העונה בידעו כי מאתו לא תצא הרעות, וכל מה דענד רחמנא לעב עבד והן מן גדלו גבורותיו ונוראותיו (עיין יומא ש״ע ודנרינו לזה בכוכבי יצחק מחברת ל׳ זייעע 117). — וגם אנשי כנ״הג כאשר נעל לתו — בעקב ענות — הפיתקא של אמת מרקיע לארעא "וראו לאור דיממא לתאות אמת שבמצח החיה. שהוא חותמו של הקב״ה את האדם נצלם ודמות, לא החזיקו עובה לנפשם, רק תעמידו תלמידים הרגה, בהראותה נתבדח פנים פני אדם, אשר כל שת תחת רגלי הנברא בצלם ■דמות ונתן לו סימן ד', ונדרך מלילה נובל להמליץ כליהם הנהוג "ונליעל כקין מונד כלהם" כלומר, כלהס וכנהס היוצאוה מהם לנלוח אח נשרס, הוא כמו כן, מיידי כקוץ מונד, ,כי לא ניד יקמו" לולוהם ונוולתם, "ואיש •גע נהם ימלא נרזל חרג וחניה," כי כל הנוגע נננלוהס ונוולהם, לשחאום יקומו נושכיו ומזעזעיו, — ,ונאש שלף ישישו גשנה' והוא ככחוג "כי חולעחם לא המוח ואשם לא הכנה,“ כי הס המה הננראיס «!יעה היזח מנשר. שהוא כנהר דניר אש הקנאה החאוה והכנוד, ומזעח נשמה אפו וכעסו חולטים •ולאין מחוטמו, ונטנלם ננהר דנור הקנאה דלא נייח אף נשנה, נאש שרף •שלפו גס נשנה. — ונגדם אמר קהלת "חןלן לא׳חי לשטים קנויים וגאו וממקום קדוש יהלכו וישחכחו נעיר (עיין נדרים ל״נ אמרו שם "עיר זה הגוף יעו״ש) כי כן עשו," — ונמדלש אמרו "וכי יש רשעים קנויים גאים ומהלכים אלא א״ל סימן אצו הרשעים שהם מחים וקנוריס נמייהם כי כל ימי רשע הוא מה־וסלל," כי כל עשייהם וחייהם ושנסם, הוא כי ״׳שהנחו נטיל כי כן עשו, —