Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 103

103 שעקרו הכהות והאוכל. רוח כהה. על איש הנעצב. ומלה חונה («שורט ינה) יהיה לפ״ג ההפך מן נוגה.'מהאמור יצא לנו כנוגה טעם קריאה שם בן ימין כנגוד לאשר קראההו אמו בן אוני שענינו תוגה ועוצב. כי עיקרו של ימין הנוגה וההארה. ל)ה יקרא הצד תעמוד בה השמש בצהרים יידן־הימן. כמו שנקרא ג״ב דיום נמ״ם הציור מן ■הגדל המדורה שענינו שרפה והברקה האור. ומן דר ושומרת לד״ק עיש הברקתו וכן נקרא ג״ב נגב מן מנגב את ידיו , בתלמוד שענינו ההמום והיבשות הנמשך משרפה והברקה השמש. אולם התיסשותו ליד ימין עיין להלאה. הבושה משתתף להברקת הלובן ולהנרקת האודם כאמרם ז״ל אזל שומקא ואתי חוורא■ וזה טעם מליצת: פניו יסורו על הבושה ובתלמוד המלבין פני חברו. כשיפא לי מלתא מן כשף גדרו הברקת הלובן. חריף על השנון וחדות מושג משהעף ממושג ההברקה. כמו להב החרב. ברק חנית. חרב הומדה ונם מורטה. מרקו הרמחים. חרפה על הנושה. מצורף לזה שיש בענינו ג״כ גלוי הנשר המוצנע והוא שימן החרפה והגנות. השוה חור-חפר. שנאמר ממנו ומפרה הלבנה. ונאמר ממנו ג״כ כי יחפור איש בור. ע״ד שנאמר מן מוי^חור. והטעם עיין להלן. נוש-ינש עם הננוב והחרחור המשובב מהברקת השמש או עצם שורף. נושה ע״ש אודם מראה הפנים וצריך שיועסק עררעטהען. לא שעמען. שאס. כי שאס-שעמען שיממעל- שיממער. גדרם אחד הברקת הלובן. באותו לשון. ומלת כלס (כלמה) השוהו למלם שענינו ראית מחזה ליליית שכהה מראהו ממחזה יומית. ולחלמק ניצה בתלמוד שענינו החלק הפנימי והאדום בהגיצה נננוד להלונן. ונשמוך אראך עוד שמושג הקגירה והעצירה משתתף במושג האופל והכהות, וא״כ כמו שנאמר מן שגר. לא יותן שגור תחתיה על הזהב מראהו האודם. יום שגריר על יום אופל ומעונן. כן נאמר מן לא הכלמנו מאומה על העצירה והשגירה. ענטהאלטען. ומן הלא מכלם שנעת ימים שהיא כמו תשגר כדין המצורע. בושו והכלמו-כלמה על הנושה ע״ש שמקום הפנים. והשוהי עיי לגלם שענינו הכשוי והעיטוף. מושג משתתף במושג האודם והכהות. כמו אופל מאפיל בטליתו. והטעם עיין להלן. ועם זה התבארו הוראת המלות הנרדפים לענין הבושה גדרם והבדלם. והאחרונים העתירו עליהם דניים וכללו אותם במכלול הפילוסופיה ומחלצות ההגיון. אשר לא שערום הראשונים מנימי הלשון. (ההמשך במחברת הנאה). .Markus Freund זז0® מכתמים* התשובה. בל ימי מיי לבן בכישו אבן ואבן משקר ואסרי משובתו, על קברו, רק אבן אמד משקר. הנוכל. בל ימיו עכן את רעתו רמה התעו במותו גם תקותו — רמה. י * T