Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 102

- i102 - לא חממוד. כגל החקוקה. החזקה. כאוו לחיוך גנל היומי והצותר. אוה!!«rw לו. על החימוד. צמא על היובש וחרחור והנמשך ממנו הכהוח. צמאה נחשי על התשוקה החזקה. ואש נשקה ביעקב על הבער וזוהר אש. תשוקה על החמדה. שכה על לטישת העין לראיה. משכיות לבו על החמדה והתשוקה. השוה : אנה-אחה. שהאחרון על התאדמות מראה הדבר הנאפה ע״י חוס והנער אש. כמו שאמרנו למעלה. קלת על השרפה והחמוס. ככשפה ונס כלתה נפשי על חוזק התשוקה. ויסכן עס זה ההדרגה מרפיון אל החוזק. (ואפשר מזה תכלת על מראה המדמה לכתות דונקעלבלויא) ■ כמה- חמא• שהאחרון על לטישת העין לראיה. בארמי. או השתוות אחרת כמת-כתה- כות. ע״ד ארגיון- ארגמן. צות-צמת. חוה- חמה. שוה-שס דתה-דוה-דס. תוה-תמה. צהא-צמא עיין מאמר ההגזיה. וכפי דרכי נהגזרת ארחמך על תאהבה מן חוס. והי״יש להגזרה, .ע״ך רגל מן גלל ע״ש שהרגלים כמו גלילים ועגולים כמו שנמצא ידיו גלילי זהב. על אבר דומה לו. רקב מן קב- נקב ע״ש הנקנים שעושים התולעים בדבר הרקוב. רגב מן גב ערדהיגעל. רטפש מן טפש כחלב לבם על. השומן והדישון. רטוב מן טונ-טיב בתלמוד על הדישון. רדן> מן הדן>- כדף-דף. שענין כולם דמיה והעתקה ממקום למקום. רגש מן נגש־־גשש שענינו דמיה והכאה. ודומיהם למכביר כאשר תראה אי״ת במאמר ההגזרה. ומי לא. יראה השתוות המבטא נין שלשת אלה האותיות רי״ק נו״ן למ״ד ומלופיהם בלשון. ויהיה א״כ לחס-רמס-נחס בני גזע אחד חום ושנים הראשונים מתבארים מהקודם. ועל האחרון עיין להלן. ובכלל הרגשות ההם. ג״כ החנינה. וזה טעם מחסל עינכם שהיא כמו מחמד. חמל על הראות החנינה והחמלה להיות גדרם הראות פנים משבירות וצהובות לאיש נשוא החנינה• וזה טעם מחמל עינכם שהוא כמו מחמד. ממל על הראות החנינה למי והגזרמו מן חם. (והלמ״ד אות ציורית נשון> עיין מאמר ההנזרה, והוא חבר בהוראתו לגמל שעיקרו התאדמות הפרי לעת הניכור והושאל על ניכור פרי בטן לבלי הצטרך לחלב אמי. והשימו ג״כ לקמל שענינו כמישת והתנאצות מראה הפרחים בעת הנבלם נוחם ישתר מעיני הגזרתו מן מם והמכון להגזרה והעד אומרו כי נכ״מ״ר״ו נסומי. השוה מן־חס. חש-חז-מזה. ובכלל תדע ששווי המבטא יורה על שווי ההוראה. ודע ג״ב שהשווי בין למ״נ״ר נוהג הרבה בלשוננו יומר הרנה מעת שחשבו מקדמי. ובמשך הדברים נעורר ע״ז. השמחה העונג השעשוע מצטיירים בהברקת מראה ספנים. וזה טעם: יצהיל פנים■ על הזכוך והלובן. צהלה ושמחה. על השמחה. ובמליצה:׳ ליהודים תיתה אורת ושמחה. ישיש על הזקן שהלבין שערותיו. שיש-שש על הפשתה הלבנה ועל אבן המרמר הלבן. שש־ששין על השממה. ומוגן עם זה טעם המצא אור צדיקים ישמח שמובן מענינו היותי מזרה הארה ונוגה. .כי זה ג״ב גדר השמחה. ותשוהו ג״כ לשמך בתלמוד• שהוראתו הברקה ואודם. מד על הליטוש גדרו הברקה ומירוט במו להב ממרב. ברק חנית ודומיהם. ויחד יתרו על תשמחה. והעד שגדרו הברקת הפנים מומרו תחדהו נשמחה את פניך. שייחשהו לפנים. למשעי על החלקות ותליטוש כי כל מלוטש חלק. שעשועים על העונג. השוה ג"כ באשכנז פריה על עת הברקת השמש. פראה-פריידע. על תשמחה. ויוכר יותר הענין מהפכו• שנאמר, קודר אלך בנגוד לשמחה.