Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 101

101 מבריק לק או אדום. לחם יעל דנר הנאפה ומשתנה למראה חחמום והשרפה האודם. כמו באשכנז בראט מן נראטען. נרינוען. לחם שערים על הכעס והתגרה. צאנקען. האדערן. והגזרתו א״כ מן חום ותלמ״ד לציור. וכן חלת מצה על דבר הנאפה באש. מן ונוצצים שהבאנו למעלה. לריב ומצה על הכעס והתגרה. ונמצא א״כ יחם דומה בשלשת המילים. אפה־אן). לסס-לחס חלת-מצה לריב ומצה; והבן. בוש-יבש על החורב והכהות. התבאשו עם דוד על הלוחם והתגרה. יכהה הנגע. ולא כתה בס על הראות פנים רעמים למי. זעף ובתוספת למ״ד זלעפה ע״ד שלאנן־שאנן. על רוח קדים מם ושורף. יזעף לבו על הראות הכעס• הערס. על הימם שהבאנו למעלה אצל אפח-אף בהוראת הפנים. ואצל פנים־פנינים. נראה לי היות ימס עבר-עברה. רצוני שמלח עבר סגזיתו מן בר על הלובן והלינווש. והע׳יין להגזרח כמו עשן מן שני־שונא שהבאנו למעלה עגל מן גלל. ערן מן רצץ. ועוד דומיהם למכביר. כאשר הוכחנו למדי במאמר התגזרה תראנו משם. וענינו הצד שלפני הפנים מקום משכן העינים המזהירים פארן. דיא פארדערע זיינוע מזה נאמר בתלמוד עובר לעשיתן כמו מן פנים לפני ומן קדם שהוראתי הצד שבו התחלת זרימת השמש בבוקר ועל צד השאלת הפנים ע״ש משכן תעיניס. נאמר קודם על קדימה בזמן ועל תנועת ופעולת שקדמת. ותפעל עבר הוראתו לפ״ז התנועה לצד שלפני תפנים פאיוועינוס- שרייטען. והנה מלת עברה על השנאה והכעס המצטייר בהברקת והתאדמות הפרם. אולם התיחסותו'לשורו עבר. מעבור הארך עיין להלאה הטעם. עכ״ה. הבזוי והתעוב נדרו החלטת עצם הנבזה והנתעב למתנאן ישמרורית המראה עד שלא מפול הבחירה בו בשווי ובצרוף לדבר היפה מבריק ומתנוצץ המראה. וזה טעם: קין על עת השתרר השמש בעזוז תקפו על הארץ עד שמסב מורב ויבשות. ועל התאינים המתיבשים בחמה. ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. על המעוב. מזה שקן (בשי״ן ההגזרת בר״אש כמו שמר מן מרח. שבלים מן יבול-בול עיין מאמר התגזרה) על דבר המוחלט לבזוי ונתעב. התאנים משיבחילו בתלמוד על התאדמות והשממרות עני המאנים עת הגיער לביכור. השוה: בוקר- בכורים. עיין להלאת. וגס נפשם בחלה בי. על התיעיב. איכה יעיב באפו על הסבת האופל והכהות. תועבה על דבר המבוזה ומתנאן המראה. ומזה נבנה תפעל תעב כמו בתלמוד תרם. התחיל. מן תרומה. תחלה. וזה ראיה עצומה על היות התמונות התלמודיות ההם יסודם בעברי והלכו בזה בדרך הראשונים מנימי הלשון. וכבר הארכנו ע״ז דברים במאמר ההגזרה. ודימה לזה תאב מן אבה. יתכן־תוכן מן תכונה שהגזרתס המן כן (פוס) והעמידה עליו והנמשך ממנו תתזקות. עיין להלאה. תקן מן ירכה וקנה על התחזקות העמידה עליו והנמשך ממנו י התחזקות בכלל פנבסטזעטצען. השוה ביש-יבש- באש-בז-בזה. האהבה. החמדה. הרצוי והפיוס• מצטיירים בהברקת וזוהר פני העצם הנושא אותם. וחלוף הצבעים משני הגבוליס לובן והאודם ותדיגתם יורה על חוזק ורפיון כח הרגש ההוא נהניח הצנע האודם על חוזק המישג. וזה טעם כסף ע״ש מראת הלובן והזוהר. נכסיף נכספתי׳ על התשוקה. לצבי ולתפארת על נוגה וזוהר. צבה בארמית על הכוסף. חמודות כזהב על הברקה ונוגה כמו ׳מראה הזהב. ובתלמוד שנממרו בני מעיה על השרפה והחמום.