Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 100

מעמוד הגתים היא מינות ההועג ש״ץ צרעת «מארה עב"ל. — החכם בעל המאמר הזה מתלוצץ גהערתו שס על המוארים "הגדול והקדיש גשמים ובארץ" אשר נתנו אנשי הבת ההיא לאחד מקדושיהם, אכן יותר היה לו לעשות ולגרר למשוגעים האלה, איך דגר כזה הוא חירוף וגידוף כלפי מעלה, כמ״ש הגאון יעניין נש' שאילת יענן p׳' ק״ע על אותם שכחנו לכנוד רג אחד לשון שנח וקיליש הקדיש דלית דבוותיה מלעיל מכל נרכתא, ומשיים שם ז״ל: בלשון כנוד ומאלה ונרכה האמורה נהש״ית נמחלת, חלילה להשתמש נו להדיוט לא תהא כזאת נישראל וכוי ע״כ, וע״ז צווח החוזה גן אמוץ "כנודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים!" — ונשיים נדנר נווג ׳שמחנו הוא השיר "חלום שנעים שנה" צד 101 «המליץ המפואר מו״ה אלכשנדר לאנגנאנק נר״ו. ואמה שלום ובו'. .Goldberg י*»»"»® מאמר ההסתעפות. (המסך) פרק א׳ המכונות הנפשיות ורגשות הפנימיות המשתררום נקרב לב איש עמוק, 1נראות ימצעיידות על שמס הפנים אשר נצדק קראום "מראה חלג" וכהמחלף הצנע נענים אם לגן ואם אדום כן יתחלפו איכיות הרגשות התמה. אם רכות ונוחות• אי קשות ומתרגשות והומוח. ולפעמים נמצא נתרגש אחד חלוף שני אלה הצגעים. והציור יתכן שיוכשר על כל הפנים. ונעביר עמס עדר וערך התכונות והרגשות התמה תחת שנש הנקורת. ונציג אותם עדר עדר לנדהן. למען נוכל שקור• אותם נשקור נבין שכלנו. הכננש. תחימה- הרוגז. הלוחם. השנאה. מצטיירים נאודם מראה תפנים הנוטה אל הכהות והשחרות. וימחלעו פה הצבעים מגבול הנרקת האודם עד גבול האחרון הכתות. כפי המחלף איכות התרגשות ההם בחוזק או ברפיון. תה טעם: חום נכשבים. על מראה הכתות. מימה. על הכננש צהוב על מראה זהורית כזהב. אש וברד צהובין ז״לז בתלמוד. על הלוחם והשנאה. מרה וענינו השרפה. והושאל על מכעש■ כבשון על שם כהות המראה המתנגד להברקת להג האש. יעשן אפך. על הכעס. ונוצצים כעין נחושת על אודם הנחושה. וכי ינצו אנשים על הראות הכעס והסגרה בין שני הלוחמים מזה בשנוי מבטא מתנאץ בתלמוד על כתות המראת של דבר המתקלקל. נאץ במקרא על השגת הכעס• וזה טעם הפיעל חמוץ נגדים. על אודם כדם. כי יתחמץ לבני. על הכעס והמגרה. שני על מראה האודם. שונא על איש כיעס על רעתי• ישנא' הכתם על התנאצות מראה הזהורית המיוחד להמתכות ההוא. לן במחנה. על השתהות עת קערג והחושך־נאכטען־וילונו העם על משה. על הראות הכעס והסגרה למי. אפה הל הבאת דגר במעמד הסום והשרפה. אף על הכעס. ומת שמשותף לפנים. על היות הפנים משכן העינים. המבריקים ונוצצים. כטעם געזיכט בלשון אשכנז. ועל היחס ההוא פנים־פנינים. שהוראתו האחרון עצם