Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 92

92 "נתינות עולם" כי תלמידים דנים ושונים חגרו אותה גשמו «פי סשמיגני* וב״א הוסיף נופך משלו לדעתו ולשיכותו. — המנשא נפרק ל״ג "וכדשכי עצמותיו" הוא פשוט ומונן נדרך נפעל מן הפיעל "תדשן עצם" (משלי) במי שתעיר הרד״ל שם ויתר תוצאות הערות נקורת ותפישות מוהר״ל נפדר״א פ* * 3 4 * 6 הן טונות נכוחות מועילות וראויות למי שאמרן. צד 21 אניה שוערה ותאנית תמרורים על מות הגאון ר׳ משת סופי ז״ל מתלמידו המונהק המו״ל הי״ו. הקינה הזאת חודרת כחרנ לטושה קרב איש ולג עמוק, מלותיה חצים שנונים לפלח לג הקורא, וטוריה נני הרמחים לדקיר נכליות השומע. — צד 29 מצא חכם ירושלמי נסי עט שופר של שירי עוגנים המיוחסים להראנ״ע ולרעו הראנ״׳ן. ואנחנו נפון מאד אס כנים השירים האלה לנעליהם, נאשר ענינס לא יתאים עם תכונת נפש הראנ״ע; אכן אם יפלא ממנו לנא עד תכונתם ולדעת מי אניהס ומי ילדם, נכ״ז נכי מתוכם כי קדמונים המה, ודומים נתכונתס אל קצת שירי הלוי ואל שיי' הקראי ר״מ מדראי, וריי אלרריזי נתחכמוני, ור' עמנואל נמחנרותיו ודומיהם• נצורתם ננויים השירים האלה ע״מ יתד ונ״ת יתד ונ״ת נדלת וכן נסוגי׳ כמשקל שירים רנים וכן שלמים וכן קדושים כמו שיר ,אדון עולם וכר. וים לתקן נשירים הנוכחים קצת טעיות ואלה הן: נשיר תא׳ חרוז א׳ נסוף הסוגי צ״ל כמה, חרוז נ׳ נדלת צ״ל אפיק לשווי המשקל, חרוז ג׳ נדלת צ״ל יעל* ונשם כימה" רומז על הנתולת גשמים, חרוז י"נ נסוך הסוגר צ״ל ה ו«* חרוז האחרון נדלת צ״ל ואם יעל לשווי המשקל. נשיר הגי חרוז ה' נסוך הדלת צ״ל עלמת, ונסער שם צ״ל אדעה לתקון ה«שקצ, חרוז י״ט צ״ל יהי וחרוז כ' צ״ל עיר ושם ג״כ לתקון המשקל, חרוז כי׳א צ״ל ותאומו* אנל מנטאים רניס נשיר הזה מלנד שהם טמאים ומגונים נענינם, הם ג״ב נלתי טהורים נלשונס ונמוננם. צד 33 מכתר חכם הקראים נהעל״ן, המדני על פירוד הדינים נין הרננים ונין הקראים נענין קדוש החודש וטומאת המת ומצות תפלין *), אשי עם היות ענינים כאלה נודעים כנר לכל דורש מעל ספרי הקראים אשל נפרצו נמתנה הרבנים נימים האלה, הס נבל זאת מועילים להקורא ננחינש צאתם מפי חכם קראי בזמננו 3) דנרי המכתב תזה הם ממש דנרי מכתב אביו החכם ר׳ אברהם נר״ל, אשר כתב נעצם הענין הזה, אכן ניתר גיוג טעם ודעת, בשנת ת״ר אל החכם דצמ״פ נר״ו, הנדפס נתצופה להמגיד ש״ז גמ״ו 4), ואכר ממנו יש לתקן קצת טעיות במכתב סנוכמי בכ״י, ד״מ נז«1 *) והנה נענין עעגת הקלאים על הנהוג וקשליזס לאוח וגו' שהוא לק נדרן עלילה, העחלחי דגלים זה כעשל שנים נמכהגי האלון אל הסכם יש״ר ז״ל אחרי הוציאו לאור שהלו גחינה הקנלה, הלא הוא זכור לעוג נקפלו "ילקוני •ש״ל* והמנהג הזה עונה עהה לפני החכם העשיר הכינני יצחק יצ״ו, ושעול ו לעה עועי צאחו עם השונה •ס״ל לאור גאול החיים. 3) פה הוא מכנה לגני אמד (שהוא כנראה החנם ר' שמואל ליג גאלדעננערג ז" ל) נשם מ ק ו נ נ שר״ל רנני מאמי! נהולה המקינלה נע״פ. 4) נאגרה הזאה השהמש חנם חקלאים בלשון עזה וקשה נגי אחד הרנניס הנקרא ממנו מל' משה חיוני נמנעאי "הישו שיניו נשיו ועלתעוחיו נתצו" אשי לא כיה חנם נעל הורה ומיוח!