Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 78

78 - דין שצי אנשים תלמודיים להביא אלי השליח «ן הפאקט את האגרה קראתי ויאורו עיני ששמי כעל כל הון כמוצא שלל רב בראותי כי עודך אדוני מי! לקחו האנשים מידי האגרת וקראו אותו — ביגיעת רבה כי אינם בקיאים במליצת לשון הקודש — המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו ואמרו: לא נראה כבושם היקר הזה במדינת שבא מחת ממלכת כיש כאשי־ היום בארצנו, אשרי האיש שככת לו, החכמת והתבונה נעלו בגורלו, שי עולמות אל הנחילו, יקשר המציאות השכילו, ובשירי בראשית תנהילו, זה שבחו וזה מהללו, וזאת מלקו מכל עמלו, יראת ה׳ שתורה זו תורה וזו שכרה,. אן> אני השיבותי לתם: הראיתם אתם לונשי בגדי החסידה היודעת בשמים מועדיה, ובחשך ובאפילת מנודה 'מוליכה רגליה, שכבר עברו ימי הרעה, השנאה והקנאה, התורה והחכמה שני תאומי צניה, האירו לישראל במקום מאפליה, היו לאחדים בידם שתי הנדות, והאירו לחם כמאורות נם הארך האירה מכבוד תופשי התורה ומחוקקת, המחזיקים בה והוגים אותת ביד חזקה ובלב חשוקה, כי היא מדגש ונופת צופים מתוקה, ובקדושתה וזהרתת זקוקה, ובחוקיה ומצותיה ומשפנויה בדוקה, מעתה לא תהית בוקת ומנולקה, אן> לא מונחת בקרן זווית שיממת וריקה, רק תהיה על לוח לב דורשית חקוקה, ולומדית לא לחנם יזרעות רק לצדקה, ובזכותה ישמרם הש״ית מכל צרה ■'ופוקת, וציון במשפכו תעדה ושביה בצדקה. , , p׳ ככבי יצחק מחברת כ״ה ששגרת לי אדוני קבלתי לנכון תודות» לשמך שחננתני נמתנה יקרה כזו, הן כל יקר ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה, לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו דור דור ומדרשיו, עוד יש תקוה לישראל, עוד * תשאיר ניר לישראל, עוד לא יבישי לפתוח בשער פיהם כי ידברו את אויביהם, ויהללו בשערים מעשיהם, עוד לא נכנה אהבת לשון 'הקודש לדורשיה, עוד יום יום יקומו שלמים וכן רבים לומדיה, השתעשעתי בקריאת דבריהם, אמרתי לא עתה יבוש יעקב, לא עתה פניו יחורו בראותי את ילדיו מעשת ידיו, מבורכת היא לשוננו העבריה, בה נכתבה תורתנו הקדישה, לומדיה המתים שפתותיהם דובבות בקבר, דורש־ת החיים שפמותס שושנים נוטפות מור עובד, מדובבת היא שפתי ישנים, חכמים ונבונים, עד הנה היתת עקרה אין לה ולד, אולם כעת ברכה ה' ברבת בנים מלומדים לקרב הוגים ומצפצפים בה, הקיצית משינתה, עוררות מתרדמתה, עשוה גפן פוריה מגדלת תאנים צמוקים ורמוניס עטרות במליצות ומועצות קראות שפת עבריה, לה תהלה דומיה היא שפת אבותינו הקדושים בת ברא הש״ית עולמו תחתיים שניים, שלשייס, בה נתן תורתו לעמו ישראל המקדשים, בה יקראו כלם בשם ה׳ לעבדו שכס אחד גשלישיס, והיה ה' למלך המתנשא לכל ראשים. הרשית לי אדוני לשים עיני על מכתבך היקר דן1 34 בככני יצחק. אן> שאינני מן החוקרים ומבקרים כי לא נביא אנכי ולא גן נביא, בוקר אנכי ובולם שקמים. אמנם בהיותי מחוייב בכבוד האיש לעשות רצוני גזירתך עשיתי וקריתי מכתבך, גמרתי עליו את ההלל ואחר דבריך אין להשיב, כי כן הוא גס דעת חכמינו ע״ה כאשר הגיא נעל p׳ דוד מרדכי אשר לפניך, וכן הוא דעת רבינו יהידה הדתי האבל בספרו אשכול הכופר שרמזתיו לך באגרת׳, כן היא דעת בעל p׳ ערוגת הנשם ונעל p' מאור עינים וכן הוא גם דעתי העניה כי כל הספרים אשר אינם משכימים הן באותיותיהן הן בתיבותיה; הכל «שום שנוי נוסחאות עד זמן עזיא תכהן אחר גלות בגל; כי דק אז בשוני משם ובמצאו