Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 68

שימן מ״ז. רצון החכם יש״ר כבל לגסומא נפוייא שהיא רק לשמות קצה . יותר ממנהג; נראה כמבוטל מדבר מעשיי המובא נהלמוד מס אחר למוד העיוני הזה, דקם לנה ושסטיה לר' זירא, ענודה זרה ונכריה המסובבת רק «שכרוהו של לוט, ובעקבה כרוך ג״ע יש״ד, כדברי הר״ן אשר הניא מם. סימן מ״ח, שתי קושיוח הקמה החכם ישייר על הריא״ס, הא': מדוע מנה את שדר ארבעת הטורים, וחב': מדוע לא התעכב גם אצל כל אחת י' מהלכות סו״מ להגיד עליו טענותיו, רק אסף מעשי ידי ר' אבנר הכופר שנים מלמה גרגירים? ואני הצעיר אבוא אחריו ואמלא אה דבריו נקישיא שלישית: מדוע שנה את טעם מליצחו ולא שיים גס נחלק החו״ח מאמר זוגי בעל שגי חרוזים כמו בשלשת האחרים? ע״כ נל״ד מירון אחד על שלשתם והוא: הריא״ם לא רצה להתעכב אצל פרטי דיני חו״מ מפני הטעם המספיק שנתן בעצמו אח"כ נחלק חושן המשפט; אולם מאשר נעלה אש האמה בלבו המלא חופש צדק תום ויושר, רצח לכל הפחות להניא אה הפסולה אשר הראה ר׳ אבני < מן דיני חו״מ, אך למען לא יתראה כמתקשט בנוצות אחרים, וגם שנוא הים לו שם נושאן, כאשל יכנהו: מ״ע, ע״כ הזכירו שלא במקומו כלאחר יל. ובבואו למקום חלק חו״מ לעי הסדר מרמז עליו לאות סיועא וראית בעלמא. סימן נ״ב. אמר: ואלה דברי פתיות, שאם כדבריו היה אסור לאכול בהמה שנשחטה רק מעט מן החיה וכוי" — אתמהה! הנאנדו מהחכם טריפות הדריסה אשר ירבו וישרצו וימצאו סימנים וסעיפים לאלפים? ומם הוא אם לא האיסור לאכול בהמת או עוף שנשיטה מן חיה טורפת בעלת ארק, ובשליטה בעלמא יכול הארס לכנוס נדמה. סימן נ״ה. "שאם כדבריו היה הכתוב אומר: וכל דם לא תשתו." הם אמרו: שהיה בכלל אכילה, ומצאנו שהיה נקראה אכילה, ומה שהוציא בלשון אכילת, אולי להחמיר אף על תערובות דם בעין במאכל וה׳ יודע האמת! סימן נ״ח. החכם ישייר בטעמי מצות אחדים. המתוקים מדבש נראם כסותר אבן פנתו לעיל סי׳ נ' שאין לנו רשות לדמות מצוה למצות במקום מלא נתפרש טעמיה וכוי. אולם אנחנו תופשים לשונו 'האחרון, ולנד בטעמא תליא מילתא, כדעת הרמב״ם בשלישי למורה, ואך נזה תגדל התורה והאדר- נאמנה השערת החכם פה כי לא מנשל גדי בחלב אמו ר״ל הרך והקטן ביוסי היונק משדי אמו. אולם ל״ד הראנ״ע (שמות כ״ג) וז״ל: יש הפרש ני[ גדי ונין גדי עזים כי גדי גדול מגדי עזים כי עודנו צריך היותו עם העזים׳ וכבה שעיר ושעיר העזים עכ״ל, היה צריך לתכתב פה גדי עזים? — סימן ע״ו. ."המילה אחד מן האדנים אשר בנין אומתנו נכון עליהם" אנכי הצעיר לא ראיתי הפסקים מהמאסף מר״ר טריער, אכן נעימים לי Daß sie — die Juden — nach״ דברי שפינוזה בהעתקת אויערבאך: einer so viele Jahre dauernden Zerstreuung und ohne ein eignes Reich, noch jetzt vorhanden sind, ist kein Wunder, da sie do» allen Nationen sich besonders durch die Beschneiduug ab» sondern — — — — das Zeichen der Beschneidung kann, wie ich glaube, hiebei so viel vermögen, daß ich annehmeu mag, ".dieses Einzige werde die Nation ewig erhalten אלת המה דברי הדלים ותצנומים אשר נפלטו אולי כשגיאה מקולמסי, «