Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 67

1׳ כי כל •לשין מלאכה .נופל ייק על :שעשה •ידי אומן שמשנה.בו הדברים מברייתן, ודגי זה אינו •ברויז ■הבל הפה או מכלי המונע פעולת •הטבע ה;עשה מאליה והיא שלילת מלאכה טנעיית ולא ענודה מעשיית; אם־ לא שכוונתו. עלי כנוי י ימ, .אשר זכר,־ נאמצעות כלי אומנות-מכונות מזים ומזרקות■ תימן כ״נן. תפש את־ הריא״ס נאשר נתחלן> לו ימין בשמאל נשם משא ף במקראות שהניא, והתלונן יעל נעל אוצ״הש אשן השמיט השם משא •אצל ' 5שא נשי״ן ימנית, אמרי המצאי. שלש־ פעמים בנחמיה. והאמת כי בכל השלש שעמים בנחמיה שם יש שתי »שמאות, כמצוין שם נקפרי־ תנ״ך ידפוק ■מיען J ילאנדאן. ■יבנחמיה י״ג המתח העיקר הוא בשמאל, ׳ואולי גם "משאת מאומה" (דברים ה׳) הוא ננישחאות אמרות בשמאל (והכוונה כמובן• המלה האשכנזית < Last) ועתה הכל צודק. תימן ל״ו• קישיתו על הריא״ס שיתיד חיוב מצות ואיתור חמץ הוא לזכר צאתם בחפזון, היא קושית מהרי״א (מובא נת' מעשי ה׳ לר״א אשכנזי) הל י״ג בהגדה שאומר בפירוש: מצת־ זו שאנו- אוכלים ובו' כמו •הריא״ם פת. ׳תשובתו היא נחלוק נין פתח שבמצרים שהית משום לחם הוני •כטעם על , מצות ומרורים, ונין פתח לדורות ע״ש החפזון, ע״ש שהאריכו• הרנה נזה. , וכלל החכם ישייר, כי' לאו שאין בו מעשה א״א שיחיה לזכרין, נראה כמוכסש . ממה שמצינו נגיד תנשה; וכל קדושת השבת היא במעט — 'כשמו כן הוא — בשביתה מן עשיתי ונשב ואל תעשה לזכר אמונת החדיש , שם. על דבר האגדה יש כתוב.(שמות י״ב כ״ו) המוכיח כי הכתוב והגדת ,׳ אשר הניא ריא״ם קאי על תשובת שאלת הבנים, ואם לא נזכר, וילמד תתום! מהמפורש. | תימן ל״ח. נדבר׳ ריא״ם "וכבוי בהבהרה" שכר גם היש״ר גם ■הריא״ם את דברי ריא״ם' לעיל גצי שנת שאין איתור כלל בכבוי גס בשבת! הערה ל״ח תפש על ריא״ם שאתי ז׳ של תיכות וקראו מועד וחשבהו לטועה. ובאמת לא טעה כי בשימן מ״ד תוב״ד אמר והי ימים אמצעיים מו*סמ,־; אך בשגראידלישנא לא דקדק היטב. '! - 'תימן מ״ד. נין תמונותיו על הקראים בעני ן לקימת הד' מינים א(לר? י ״שלא יתכן הצווי ללקוט מינים לעשות תוכה ביום ה ראשון האשוריבמלאכה"— ' אולם יבול הוא להיות ע״ד: ביום הראשון תשביתו שאור. ■גם אומרו: אין ’ מצות התוכה משום שממה" אולי קאי השממה רק על בסירת פרי הדר יעשב«; ריח נימוס דוקא. גם פרי עץ הדר אולי אינו רק לתלות בדופני התיכה 'לגוי כייו המנהג באמת. ור' יותן> שמארץ נתפרו תבואות הארץ מקער לנו ■כי בני J א״י מכתים עוד היום קוכותם בענפי עץ עבות. ׳ וזה מקכים עם הכתוב בנחמיה . ועם דעת הקראים. ואשר החליט המכס' יש״ר כדבר יברור,' כי עצי ישמן 1 הנזכרים בנחמיה (וגסייבמ״א ז') היא אמת עם ■זית, איננו מיכח באשר ידוע r גי הרבה מירי עצי שמן היו המנויס במשנת: יבמה מדליקץ. ובאמת הבנת הכתוב בנחמיה תשחת מאדי אס נאמר כי הכפיל דבל אמד בשני שמות שינים, בפרט 0 אצל.עץ עבות קהפתיק עם עלי תמרים. י 1 שם. "פרטה התורה ג'מינים" בוודאי'נו״ת ול״ל ד׳ כדבריו •לעיל: "שפרט י לנו הכתוב אלה הארבעה", כי גם- בפרי ע)ן תדר־ על הנודע לזמנו ולמקומו — ישמו אתרונדש בל״ע — דבר.