Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 69

יסכל' קלי משפוט עליהם, ע״ס אסלי אדוני הואילה נא לענג בתשובתך הרמת את ע3דך המסתופף על חצרות ספריך ומיקירך כערכך הרם. גאלאטץ ס״י תמוז תרי״ג. שלמה ראגין. rQ*lt!^n יש״ר* *) נ״ה. ה' עמך, איש יקר, מלא עצה ותישיה, הר'ר שלמה ראבין י״ס, ישלום גואך! נתת שמחת בלבי נשורותיך המישכלות מיום י״מ לחודש העבר, לא נעבור דגרי הלל ושנת אשר מזרת גמו מלא חפניך לחדל אישים כמוני, משבחות שאין ראוי לא לך ליתן ולא לי. לקבל, אבל בעבור כי אזרת כח לחרון משפט בלי משוא פנים על חבורי הקטן בחינת הקבלת, וזה לי לאוס כי איש אוהב אמת והולך מישרים אתה. ראה נא, אחי, קוראי מחברתי זאת (אם חמת עול התלמוד נסנו צווארם) יסרקו שן עלית, אך ישמרו לפיהם מחסום ולא יענו דבר, ואם אוהבי המחקר הם יבואו לפני בדברי חנופה לפארני במה שאין בי אך לבם בל עמם; סוף קיף מעטים תיו הפונים אלי נחפשיות לרשום על לוח הערות וטענות על כל מה שידמה להם בלתי צודק; ואתה מן המעטים האלה הקרנת לפני "ת ו ע פ ת ר י א " ס" נו הראית חכמתך ורוחב בינתך, סודות לך על זאת! ומי יתן והיו בידי עתות׳ והונח לי מכל הטרדות העצומות המקיפות אותי מכל צד, כי אז הייתי נכנס להשתעשע עמך ברחבה ולהשיב לאמרותיך בכל פרטיהן. אמנם אץ גיבלתי לעשות כחפצי, וההכרח לא יגונה; גס זולת זה רואה אנכי כי רוב טענותיך אין יסודמן אלא סילוף סברות,' כי לך ידמה שהענין כך, ולי דעת אמרת נו ובכל ביוצא נזה אין דע אס לא נסכים שנינו בדעה אחת, כי מס הוא באנוש, ודי לי העונג י והשמחה בראותי כי על מה שכתבתי בסימן י״א (שהיא העיקר בכל הספר) לא מצאת מקום לערער נין רב למעט, אשר נזה כנר השגתי התכלית המכוון לי בחבור ההוא, וכל השאר הוא במדרגת טפל. אמנם שלא לפטור אותך בלא כלום אשיב שה לקצתן בקיצור: סימן די. זה לי ארבעים שנה שלא ראיתי סי אפיקי יהודה, ואם הוכרון לא בגד ני כמדומה לי שהמחבר ההוא ר' יהודה בן־זאב בעל אוצל השרשים והוא פירוש לספר האמונות לרבנו סעדיה גאון, ואס כן הוא יפה דנת שנמצא בו התירוץ נענין הידיעה והבחירה. סימן י״ט. מה שאמר הנביא לחמם טמא מוסב אל האמיר למעלת והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם, כלוי מפאת אפייתו בגללי צאת אדם נקרא הלחם טמא, א״כ אין בזת שוס רמז לנ״י. סימן כ״א. הכבדת מלין להוכיח שמצית התפלץ גס המזוזה איכן אלא משל ומליצה, ואני עודני מחזיק נשברתי שהם כפשוטם, ומה בכך? תנה לא יצא מזה נזק או מכשול לשום אדם אם נפרדנו איש מאחיו נזה הפרט. סימן כ״ח. על ענין השביתה ביום השביעי אמרתי שהיא מצוה מחודשת בזמן מחן תורה ושלא נא צווי עליה במעשה בראשית, ואמה נוטה לסבור שאף אדם הראשון נצטווה בה; ועסה קום קרא את אשר כתבתי על זה נק' *) הסכם •פ״ר זצ״לה״ה בספרו הנ״ל ״מזניח יפר" ונהוספויזיו נפיף ספרו ,V'pV יפר" סנ״ל ה\לך ומונה אס כל ספריו נפדר הזיונים נפי צאפם לאור, ובמאמרו הנ״ל סם אויוס ספרו "גק׳נוז הקבלה" מוגה נס אח ספונזזו זאוז אל׳ ג«פפר קפליו ומל׳•; אומה נמנין ק״ז ע״ס. שלמת ראני(.