Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 50

גאונה ותפארתה מעליה, הלא תשאיר אמריה עוללות: בלבה נקרב האדן ומבעד חלבי אחרית עקבותיה. מציץ התקיה היעה כי עד מהרה תחוג חג המחיה ומוחין) תת כפה למכביר. הה, לו יכלתי גם אני להתהלך לתומי כל ימי חיי, את אלהים ואנשים, למשוך מחד ׳להביע כעי יכלתי לגבר עמיתי, ולקשור אלי בחבלי אדם ובעבותות אהבת כל היקום אשל לוח סיים באפו, ואחלי כן במתים חפשי אנומה שנתי, אחרי אשל יודע לי אומן ני שם בירכתי קבר אמצא שמים חדשים וארץ חדשה, שמה אוכל להרבות ולהשיב, מאשר השיבותי לעשות בזו התבל השפלה. — אתנה נעשות קדושות, אשל אלה המה לגשותיכן, אתנה יקרות ועדינות! ככה תמוחון ולפניכן מגלה התבל החדשה הלזו. התמזקנה! צדק לדק לדופנה! והיה מעשה הצדקה. שלום! עוד ביתר «שאת, וביתרון כבוד והדל יהיה מומכן, מות ישרים, ממות התולדה, התקוה הנחמדה תרסן> «שביב לערש המומה, וכמותיכן, אמרי האבקן עם המוח האכזר אשר בידו נפש כל חי, בשלום יחדיו ישכבו וינוסו, ובשלות הצדקה תערב להן שנתן. — עמה אחים נעימים! אנה יוליכוני אלה ההרגשות אשל יעוררו בנו מחזוח הבציר? הן תמה ינהלונו אל הרעיון הנפלא אשל קדוש יאמר לו, המה יובילונו אל מקדש יה אל היכל האמונה הצרופה, מי זה יתבונן — בבחינה מושליה — חליפות צבאי השבע מבלי יתנשא על כלוב שכלו אל הרעיון הנשגב והמרומם: כי חקין — יה, שוכן שמקים, וכי במות הגבל נשמתו עומדת לעד? ... כמו כל אמת מעמותי השנה לארבעתן שרעפות נשגבות והרגשות מושליוח בקרב איש ולב עמוק מעוררת ן ככה תנהלהו גם במפלאות ממזוקיה באורח מישור ובמעגל׳ הצדקת, תנחתו לאשי על מי מנוחות הדת והאמונה. וכל נעל נפש זבה ונרה בכל תמורות השבע מחזה שדי יחזה, וד׳ בהיכל קדשו — לנגדו תמיד. — בלי תפונה גס לבנך קורא נחמד, יודע נאמנה ורוח מבינתך יענה ויאמר לך, כי אמת יהגה חכי אם אמליש בדעתי ואגזור אומר: כי ציורי השבע בתקופת מועד הזה — אם אמנם יקדילו את יפעת זוהר רוחנו — יעצרו כח ורב אונים להשות לבותינו אל אל אלים הרוכב בשמי גנוה. הן אמנם גם האביב ישאנו על אברותיו השמימת, כי מי זה יוכל להתבונן המון חזיונות אין תפורות אשר בם תתחדש התולדה, מבלי יכרע ברך, ויקוד אפים אלצה לפני כת יה?' או מי זה יתפלא נקרב מחזות האלה, עלי הוד ועצמת תשבע התאוה לעינים, מבלי ימלאו בתי נפשו «עזוז התקוה לרם על רמים, אשל מאפת ותהו קרא ותהי התולדה, ויצו עליה כי כהקיר ביל מימיה כן תריק בלי פוגת מעין ברכתה עלי אדמות??? אבל לני ידמה, ומבשרי אחזה זאת, כי מראות השבע והתעוררות רגשותיה נימי הבציר ירימו ניתר שאת לבותינו אל הלנה ואל המפלה. יגביהו רוחנו ניתר עז אל רגשות הדת והתושיה. לכן אחי אהובי! לתקופת עת הבציר היתרון מכל שאל אחיותיה, הנה היא סמלת העתים לכל נפש יקרה ולה אך לה «שפע הבכורה. — לא'אכחד ממך הקורא! ם*;כל אשר עינינו תחזינה כעת יעלה על לנינו ויזכיר אותנו את העת הנוראה אשר מיום ליום תלך הלוך וקרב, תמהר ותחיש בששן) מרוצח הזמן; עת, אשר מכנה גחלת חיינו, ובזרוע עזה תפריד