Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 47

47 t מי 3כם אווי הנאהבים והנעימים, מי גרס אמיץ לגו בגבורים אשר יוכל להתבונן התמ >יה יכלליה אשר לנו מקגיב, בהנתץ ממקומם רגוהים אלפי שכיות התמדה, ולא תשכון עליו עננה, עננה רוח נכאה אשר כל בעל נפש מרגשת נצחצמות האג-יג לא יוזליפנה ולא יקח תמורתה? או הגידה לי קורא 1 יקר אשר נשמת אדם בקרבך, ורות הרגשה נותקה בך, הגידה לי שאהבה; געשי, מה זה יחוש לבך, והרגשת נפשך מה היא, בראותך עמה הנובע! השועה ועורה כיום הולדת וכיום צאתה מאפקה ממסת ידי יוצרה, ועיניך I לנכס יביטו העזובה מה רבה נקרב הארץ. נאום דשא שוממות השרון לערבה היה הדר הכרמל נהפך לשממה הנצנים נראו בארץ, פרמי ממד קמלו,! שושני עדן אמללו, וברגלים חרמתנה. האלה והאלון בשלכת, ומבדי דליותיהם דמעות אבל יזולון. כל עלי עצי יער עליהם עון> השמים ישכון, יבולו ויפולו, ורוח תועה ותער שאריה ממות ׳מגור להתעולל עלילות בישע• עם כל פליטי שרידי מרבות היופי. האם אין זה הרגש אבל כבד לראות באבדן מחזות נעימות אשר הפיחו בקרבנו נשמת רוח גיל וששון בדרך יקר ונעי 0? ... האם לא מתפעם ותתפעל רוחך בחזותך כליון מרוץ עלי הוד עטרת וכליל תפארת התולדה? . . . אמנה! הן מראש לא בקמר הגדתי לך קורא אהוב, וגס בלעדי ידעת גם אתה אהובי מחמדי, כי בכל מזיוני הטבע הרגשה אחה תשתרר עלינו גם השתרר ונם במחזות הללו, לבותינו יתלכדו בשרשרת החושים ולא יתפרדו. — ההרגשות אשר מעורר בנו תקופת העת הנוכחת, הנס בהתחברות עם קעיפיס נשגבים וגדולים בעד כל האדם! הטבע הנחמדה בכל חזיוניה וחליפות עתותיה, תביע אומר אל רוח בינות אדם — אין אומר ואין דברים, ונקרב כל מתי ת3נ נשמע קולה — רוח הטבע דובח בענות הדודאים שפלי הקומה, ומלתה על גדץ השושנה השוחקת, לכלמו תתן הטבע אומר ודברים, אשר לקולם יקיצו, ׳עורו מת .‘■•ותם ישני משכיות לבינו. גם הנשמה והמהפכה אשר לנו מתביב, ל. גם לה נתנה הטבע כח הדיבר, הוצק חן בשפתותיה, ומדנרס נאוה. ממשק עלה נדף, מהמית רעש תיפתה אשר תזדה לכל פאה, טרפי עץ עבות, עלי טיס ,יתאנה הנובלים והנופלים ארצה, קול קורא אלינו, קול היד צוסה נוע יניע על פני שטח מיתרי לבינו. הבה נתחכמה, ונדעה נרדפה לדעת הרעיונות והמחשבות עליהם הוליכני המחזה הנשמה הלזו. אפת י הן מקדם כלכם ידעתם איה איפה הוליכני, לבבכם יבין כי שמנפות נשגבות, רעיונות רמות ונקאות, מחשבות הצדקה, והשגת החיים הנצחיים המה הם המטרה עליהם תכונן. — עמה לכו ונלכה נא יחדיו ליד מעגל הטבע לקראת אלה הרעיונים, גאו נא התאחדו אמי לחוג י עמדי את מג הבציר, כאשר נאוה לבן אדם אשר נשמת אל תפעמהו, ואשר לו נתן השכל ממרומים יתרון מכל החי אשר על פני האדמה. — בראשית מבטילו על מחזות הטבע אשר תביביתינו עתה , חיש מהר יאחזני דגש פנימה, ומבין קבכי שעיפי לבינו הרעיון הזה יעלה בראש: בי כל דגר הנולד על ברכי הזמן הוא בן חלוף. היום הננו, ומחר איננו, ולא נודע מקומו איה. והרעיון הזה יוליכנו גס לאמור להבין ולהשכיל גם עצמות קימיה בהבל ארצה. והנה לא נכחד ממנו, כי גם מציאות האדם היא מהרף עין כקצף על פני מים, הוא גם הוא כחלום יעיף על כנפי העת הנמהרת