Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 46

46 טווח נבוכים להנחותם דרך ישר הולך. גודר bs פרץ ידיו בבל חכמה ומדע׳ לא שקטה מהנות במו רוחו הרמה דלתה נפש העם לאמרותיו טדי עלותו בית ה' הבמה לב חותל לטוב הטה. בטוב טעם ודעת מומר זורע זכו משמן מדברות הנו׳ אף טל יערפו לאזן שומע קצץ עבות הרשעים נימיו, בידו קנה מדת אמת וצדק שפתותיו שושנים דורש משפט מליץ יושר בעד כל חדק זכרונו לא יפוף מעמו, אמונתו אמונת אמן, מעשה תקפו וגבירתו לקדושים אשר בארץ שב למנוחתו, ולדור אחרון לברכה שם תהלתו! ת״נ״צ״בח Beiträge von Alexander Joachim Gchorr nutz Zurawno. רגשות הגבר בימי הבציר. בכי אדם כאשי שונים המה איש «רעהו יתאר פניסם, 3צל«ם ובדמותם; כן נפרדים הנמו: בתכונת נעשה, במונה ובשבעה. ותכה הוא רעיון נשגב ומאד נעלה אשר במחזות השבע לבותינו תתאחדנה והיו לבשי אמד. בכל שעשועי תבל.ותענוגות בני אדם איש איש לדרכו יפנה, גיר במפלתו יעלה, אל כל אשי לבו יענו אפש, השמחות וגזל אשר ומיאנה לרגלי חזיוני הבריאה, המה הם אשר להם לבדם נתנה הממשלה, הא&^ והדל לקשר במעדנות ההתאחדות בל רגשותינו ותיו לאחדים. — וזאת תגדיל ייתר שאת תאות נפש לשעשע בהוד מממדי התולדה, אחרי כי בכל מחזה נפלאה אשר עינינו תחזינה, המעוררת בכי רגשות עדינות, עוד נפשינז יודעת כי אלה ההרגשות יפילו חבל בנעימים לבל מתי תבל, וכלהס כקטן כגדול עלימו יתענגו — אמנם י בהיכל «קדש התולדה נהלך נרגש אחד! כמלך, בהלך, כעשיר אשר עפרות זהב לו, ובחלבה אשר בביתו אין לחם ואין שמלה. ,כל לבותיכם לו תמה" השבע במוך תרונת — ברב כשפיה תמשול על כל תאדם בלי הבדל איש ואיש לא ישיש ברנה, לו יהי עני מער לחם המשתחוה לאגורת כפף, בצוות העבע לאמי: שמח משמח ותגל י? או עין מי לא תדמע דמעות למכביר, בשגם הון ועושי־ בביתו וכפן! תועפות לו, נפרש עליו הטבע רוח ' עצבת, בצוותה, לאמר: נכה הבכת!? הלא אז גם לב אגן כמים פיית יהלוך. — הטבע השלמת הלזו, אשי בימי הוד האביו רקדה ושחקה לקדאתינו' נמקות אל-מות, ובתוחלת רב ברכותן ואשר פרשה עלינו קפייי ששונה בימי תפארת הקיץ, העבע הלזו העידה עתה חליתה מעל עניה התנצלה עדית ותתכש בצעין! אלמנותה,, בי ירד ממנה כל.הדיה, וכל חמדומיה אשר נשאו לבותינו. למעלה, עשה כחלום חזיון לילה נגוזו חיש ויעופו, חלפו — עברו — ואינימו. — — —