Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 40

40 הנקודה נגדה נא קהל ועדה (עפפענפליכע פריפונג) — המה ימנעו אימי מלמקוד על דלהי בית התפר, בהם לא יקום רוח מער לעליה על ראם פתגת ההשכלה, בהם ירד המון רגשי רוחו בלב ים הקבלות, וישליך במצולו!* הבערות כל רמשי לבבו. — האס! מה נעים היה גורלו ושפרה נחלתו, לו יפתחו ארובות גיכא הוריו, ובעד אשנבי שכלם ישקיפו, לפלת מעגלותיו נהשבל ודעת ולהודיעה! דרך תבונות. אבל הה! פחו מראות עיניהם אתה הדרך ישכון אור, למק־ י' את הנער על עי דרכו, ולהעיר בסבו הגיופיו!«וימיו אשר נמו שנתם בסדרי משביתם, כאשר התבן התכינו לעשות בבתי קפר החדשים שם יעפילו הנעלים בימי חרפס לעלות על במתי התבונה והמדע. — שערורה נראה בבית החדר, איש הישר בעיניו וגעשו אותת יעשה. ואיש נתעב ונאלח אשר רוח עועים הוקך בקרבו, וחושיה נדמה ממנו, ואין בו כס לעמוד בהיכל המליצה, ולא יפעום לחכו נופת צוף הדקדוק, ולא ידע לעשות בוניה למלאכת ההגיון, גם למסתור לו לבפא בשפתיו מורשיו ועשתנותיו אשי יעברו במשכיות לבבו, רק שפתיו נעות וירים קולו כגבר עברו יין, ודבריו נלוזים ואמריו עלגיס, האיש בער הזה יפתח וישדד תלמי לב צעירי לימים, זיפמון זרע במענה תדעפם. אכן הוא יכרה שוחה לנפשותם, ויפזר אבני נגף וצורי מכשול על כל דרכיהם, וידיחוס-־מני דרך הימית, ויוליכם שולל עלי ארמות עקלקלות אמר לא שזפתם עין רואה. — בלב נכאה ונדכה רוח רגש רפתה מעליו, עיניו השע מראות איזה דרך הפוב והסכמה מאין תבוא, לנו צפון משכל, סתר דעת ונעדר התבונה, יעזוב הנער אשר גדל והיה לאיש, ונעלי הילדות השליך אחלי גוו-את החדר, ליק כגפן בוקק מכל עניני הלמוד, אשל עליהם אבדו ימי עלומיו הנאהבים והנעימים. מה מאוד 'ישמח לבו גילת אף רנן, עת ישבור עול החדר אשר נלאה מנשוא מעל 'צ^לו, ויפרוק משא לנגיעה כזה אשר רבן תחתית ימים כבירים מעל שכמו. — הה! אנה פניו מועדות? — ואנה מגמת נפשו? — למוא! לשוא תעו תמו כמו וראשית אונו, כל אשר יזם לעשות, למפח נפשו יבצר ממנו, מה פוב ומת נעים היה חבלו, לו הצליח והשכיל להכין את צעדו ילפלת דרכו, למען ישיג המפרה הנכונה, ׳להגיע אל התעודה, אשל ממנה יצא לחמו ומימיו נאמנים. האח! מי מאושר ■היה בארץ ממנו! כעת הזאת עלה במעלות סולם האושר, ושמש הצלחתו שלחה קוי זהרה עליו ומרפא בכנפיה. לולא הגדיל מדורת התשוקה בבתי נפשו, לאכל מעך דעת התלמוד, היה מגמתו וחפצו להגות בחורה ה' ובכתבי חוזיו יומם ולילה, וללמוד שפות חיות המתהלכות בארך, האח! היה הולך הולך וגנן כהולך בחליל לקראת העתיד, יישמת אל גיל אלי ימים יוצרו.'ועתה הה! נחלתו אשר נפלה לו בנעימים מורשה מהחדר, הנה הנם שבעים עלי התלמוד, אשר פרף בפיו בימים כבירים האלה, ויכבידו אכפם עלי עול ימים כמוהו. תחת אשר בבית החינוך (שולע) הצעיר יגביר מיילים, ידרוך על במתי המדע בעניני תילמוד שונים למיניהם חדשים לבקרים, בבית החדר ישנה וישלש הלמודים אשי למד זה ימים רבים כבהמה המעלת גרה. תחת אשר נערי בית החינוך יעלו מימים ימימה מעלה אחת קדימת במעלת החכמה, ויקצרו פרי פעולתם בעתות׳ המרגוע (וואקאנצען); ילדי