Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 39

בטיס. ידע הנער בין ימינו לשמאלו, אזכים נכרו לי לשמוע בקול דברי 1׳■תלמוד, ולצפצף בהלכות שורות למיכיהן, אשר אין לאל שכלו לבוא עד תכונתו, .יאין תבונתו משגת לבוא בסודן. כפרן נופל נבעה בקיר חומה, הלא שתותיה 'היסון והערה עד היסוד בה; בן הלמודים .האלה יקרקרו קירות לבב צעירי לימים. — הן היתה כזאת? מי שמע כאלה? עוללים ויונקים, עולי ימים ייני בשנים, ירהיבו עוז בנפשם לגלות מסך הנסתרות, ולבלע פרי הלוט הלוט יעל רזי עולם, אשר אך זקן ושבע ימים, שב וישיש, המת ישימו נפשם בכפם ליעת הנסתרות האלה. — — — העת הבח והכשרון, אשר נועדו לישר 1ירי איש, לנהלהו במעגלי צדק נתיבות אלמות, ולרתק אס נעשו בחבלי זהב יאחוה, למען יבוא במסורת הברית עם אנשי שם נכבדי עם אשר ברום עולם ייישבם — הה! כליל יחלופו בחוג העצלות הזה, לא לעזר ולא להועיל, רק יתוהו והבל יכלו. — אך יגמל תנער מחלב ונעתק משדים, עוד לא עזב עישו ולא נטש חיק אמו, עוד תישנהו על ברכיה ותחבקהו בין זרועותיה, מיד ימעדו קרסוליו ורגליו יתנועעו כנוע עצי יער מפני רוח, כי עוד לא "ילק רוח בהם ללכת קוממיות ולצעד הכן בעוז וגבורה מה רע ומר גידלו — סחוב יסחב היונק הזה בחזקה אל בית הספר, אף כי יתן קולו ייני עד אשר ישמע ההד על כל רחובות קריה, והקיפה הזעקה את כל חוצות העיר, ובשטף מים רבים רסיסי דמעותיו מעיניו נגרות וירדו על לחייו מעדנים. — שמה יפתח לו אוזן לשמוע קריא ספר. אך הה J ־לשוא עמלו הוריו בו, ויגיעת אבותיו באפס תקוה. שלש שנים נגוזו ועברו מאז דרכה כף רגלו על מפתן החדר, גוו נתן למכים, ומורו הכהו שוק על ירך, הכה ופצוע, ומלמדו מרט את לחייו, ובציצת ראשו הגביה אותו הגביה למעלה, ובתלתלי קווצותיו הניף אותו תנופה, למען ישכיל לדעת 'יאשית הקריאה. אך גם זה תבל ורעות רוח, כי עדן לא ידע הנער קרוא קפר, עוד ידבר בלשון עלגים ועמקי שפה, ורבבות אגלי יזע מעל מצחי חולון, יטרם יפתח שפתיו לבטא מלה י והגה אחת. — אמרי אשר נפקחו עיני הוריו לדאות, כי זכה הנער את ארחו, מדי בקשו תורת מפי מורה נבזה ומדל י אישים הזה, יבחרו לו מנהל אמר להדריכו בדרך ילך. המלמד החדש יחגור שארית כחו ביתר שאת וביתר עוז, לשרות הלמודים אשד למד הילד זה שלש שנים. אך גם מפן מורה הזה לא הצליח בידו, ויגיעתו בדי ריק היתה, כי גס החינוך הזה לא הכה שורש בלבבו, וגזעו לא נסבך עוד בבתי נפשו. ככה יעופו מבמרי עתותיו בהבל ורוח, וטל ילדותו, ולשד .חייתו, נהפכו בחרבוני הנערות והסכלות. —; העצלות ורפיון ידים משפט למוד יש^ נושן *) צלמוח ולא סדרים הזה, ימים ומועדים אשר יעברו עדי יעלה הנער מעלה אחת מעלת — אך הה! לדאבון נפשו ילך עשר מעלות אחורנית ואין איש שם על לב להעיר יקישו רוח רגש ולהקין נו התשוקה לתורה ולתעודה, ולהענירהו תחת ש^ט ... י י. *) נעו״הר יאמינו נשוא נחפה, כי גל מנהג משנים קדמוניוס קודש הוא ואחריו לא ישנה, כאשי יאמר המלין שיללער: "מכנף האין זמירוס שמענו: קודש השנה וכל דבר אשר אגד מליו כלח, ואזרח רענן הוא על הלמי העח, קדוש יאמר לו, ובהררי אל יקודמו“ המעחיק. .Wallenstein 1. Akt 4. Scene