Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 38

באבני נגף יצולי מכשול, ולגלי ההלך תטבענה מוץ. נקצה המזוג הזה׳ נשקף בית שפג ודל אופל ואין נוגה לו פנימה, ומחוץ אפילה חתולתו׳ עמודיו יספלצון, שהומיו ימעדון, יאודותיו ירופפו, ואדניו יסשנו להשנל. הגג נשנר כשנר נבל יוצריה, ולו שנעה עיניה כאלי מולי, המוריקים מעליהם אגלי לגינים, ודולפים דלפי טורד. משקה הקרשים הכאה נצעיף אלמנוהה אש ן קירות-עץ, אשר יתפרדו קלשיתס ונוטים לנפול מנורה לא .טהורה אשר שפעת אנק תכאנה, עפרה נעפר וגם שינת זיקה בה, אחוזה נקודת הנית, להופיע נהרה ולהפיק נוגה, בליל התקדש מג והשנה, לשוכני במעון צר תזה, ומנוגה נגדה יושני חושך וצלמות האלה יראו אור גדול. קירות שלשם מכואיס נפיח הכבשן, וירטנו מזרם גשם שטף ומוטי אומף, ודמעתם על לחיהם ממימי שלג, מל יילילו בהניטם נראי מוצק, את אמותיהם הרביעית כי חשך משחזר תארה. החלוניס אטומים ומלאתם נס כי לא מורקו ולא שוטפו במים מיום כוננו. הדלת מסוג נכנידות על ציריה, אף היא נאנחת ותתיפח על כי אנד עליה כלח, ויד העת לא עצרה בח להכותה לראיאים להיות לטריפה מאכולת אש. הרצפה מלאת קיא צואה מגוללה נעב טיט. שלחן עצי אלונים גדול ורחב ידים יעמוד בתוך, צלע אחת תיגע _ בקיר וצלע השנית נוגעת בקיר השנית. בסאות בנידות עתיקי ימים עד מאוד, נפזרו לכל לוח בלי אדרים. נעד חורי מלתחה מרוקנת נשקפו נגדים הצואים ובלואי האחבות, ושמלות בלות ומטולאות נראו החוצה. בירכתי הבית מטה נכת דגלים ונשברה מפרקתה צולעת על יריבה. ערואה עניה אוערה, אחוזה נחבל עב ונענותיו עגלת בקורת הבית, והתנועע הנה והנה כאשר ינוד הקנה במים. המה כלי בית נתעב ונאלח המלא פה לפה עוללים ויונקים ככלוב מלא עוף שבעים נערים כאגלי מרבק, שונים מכורותיהם ומולדותיהם, נקבו על השלחן; מהם ערלי לב וטפש כחלב לבם, ומהם לב רגש ורוח רכון בקרבם, זה נטוי גרון ירים ראש, וזה יכוף באגמון ראשו, זה ידבר בצואר עתק, וזה כאוב מארץ קולו, זה פושק שפתיו ויפער פיו לבלי חוק, וזה ישים מחקים לפיו ומסג בשפתיו, כפי פרשת הכקף אשר ישקלו אביהם על יד מורס ומנהלם, מחיר עמלו ויגיעו להורותם חורת ה,! בראש השלמן מלמד ללא הועיל הזה יכין מושבו, וישמיע ברוגז קולו אשר כקול האירים יצלצל באזני שומעיו. וכאשר ישא אליל יופיטער את הרעם בידו; כן ינופף גם הוא את מקל חובלים, ונסת זרועו יראה בשצף קצף, לאוס כי יש לאל ידו וזרוע מושלה לו. את הנרפים יפקיד לרגעים, למען ימהרו יחישו מעשיהם, ותועי רוח ישכילו לדעת וילמדו לקח. לכן כל נער יריע אף יצריח עד אשר נסר גרונו מצעקת, להראות כי התחקה על שרש* הלימוד והליכותיו. ארשת שפתם עקשים ונלוזים, וקול צעקתם והד נאקתם יתפוצץ על כל אפסים, כשפת יושבי בבל אשר בלל ה', והפיצם על עני מרחקי תבל, ותמלא הארץ אותם. ככה זה מעשיהם, נגלי דעת אין בינת יאונו ינועו במעגל עקש ופתלתול. וכהלך אשר ירים פעמיו למאעות, ולא ידע שבילי עולם נתינות הולכי דרך, יטה מני אורח ויתעה תועה לא דדך; בן יתעו וישגו מאין העוגות בשבילי התלמוד, אשר ארוך מארץ מדתו. ובטרם חלפו תלכו למו שני שעות לרוח היום, יאכלו לשבעת לצבות בטן ממעדני היראה, וימלאו כראם במלוא קפל אמונה, ואין חולה מהם ויצר לו נמלאות