Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 31

אייר תנביא "בתוך עם נומא שפמים אהובי יושב" — אלא מי שנפתח שפמיו ע«״י רוח ד/ היושב בתהלת ישראל, נקרא שפמו שפה הקדישה, ולזה מקהו כנהוג, לפני התפילה, אמירת ״אדני שפתי מפתח ופי׳ יגיד מהלתך," בי בפתיחה סשפתים ע״י האדון, זאת הוא תהלמי, תהלת השיבן באדם, בקול רוח ודיבור זיהו רוח הקודם), בדרשותיהם לכבוד ועונת עצמם ונשים ומולעמס, — לך לך ודרוש להם — מבתי גואי לבעלי הגדת, המכירים את בוראם, בעקב 1 ענוה יראת די, — ותקבל שכר, משכר הצפון לצדיקים,אשר עין מבשר לא ראתה, — לך כי אנוכי שלחתיך, ואהיה עם פיך מדבריהם ובדבריהם, בכללי התורה ושפה הקדושה, בשמות הקדושים, ותעודת ישראל ומשיח האמיתי (עניו ורוכב על החמור) להתגלות השכינה באדם, בקול רוח ודיבור, "אס *קולי תשמעו, — ואת אשר אשים בפיך, לך ואמור לבל האדם, כי לא ללמד על עצמי יצאתי, להחזיק עובה לנפשי, כי כשאני לעצמי מה אני? ומה מיי? ואם לא עכשיו (כי אין שומע לרוח יתירה דאית בי) אימתי, — אלא ללמד על הכלל כולו, לתיבה יתירה שיתוודע למו — בביאת הגואל "עוב" לציון נפש חיה יחידת, — והוא, חביבות האדם שנברא בצלם ודמות, וחביבות ישראל שיקראו בנים למקום, בכל ארך מושבותיהם, — "והיה (גם) במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, (הושע ב')," — ושניתן להם (לחכמי דור ודור שעשאו אזנים להתורה) כלי חמדה, שלא תשתנה ותתחלן! ביעודה ועודה די לה, — ואחרי אשר תדרוש ברוחי לרבים, אמור נפרע להנותן אמרי שפר, "כשאתה תבוא אל ביתי ־ אני אבוא אל ביתך" להקדים ולפתוח לך שלום נשמי שלמה, ובכל מקים אשר תזכיר את שמי (לא כבעלי הזוהר שאמרו "עתם בנוקבא מלה" ודרשו לאות ה״א לעימן נוקבא, "בכל מקום ביאתה במ״ב אף בראש התיבה, בדרשתם (שם) "יום השש׳ מ״ש בכלהו יומי דלא אתמר נהו ה״א אלא הכא כד אשתגלל עלמא אתמגרת נוקבא בחבורא סד ת״א בששי למתוי כלהו חד) וזכר כל המעשים לפניך יבוא, בזכרון עוב, לא בכתבות או כעבות (ולהלין יבוא הביאור למלה כעבות) אז "אבא עליך ונרכתיך" כדבר איש אל רעהו, בלשון "אתה ואהבת בעופה," ובברכת אבא דיהב מיערא לירקא ויקרא לקול שני ריעים (עיין תענית כ״ה ובביאורי לזה בכ״י מסברת 28 זייעע 94). ■— —י ועתה הנכה רואה בעינך כי בחזקת יד רומי עלי, הנני מוכרס גם נפעם הזאת, לדרוש לפניך להכלל, ולענות לך נפרעות ג״כ בדרך דרוש וכתבות, לתועלתך ושעשוע נפשך, ולך המשפע לדעת ולראות אס רומי נכונה, ואם כדאים הדברים להתבונן נמו, ולאכול משם יקרא, ויהי רצון דאימא מילתא דתתקנל! וזה החלי. להמשך אגדה הנדרשת פרק חמישי: חכמתם ההר,׳-מה, והמשמש נחכמהס והגס ולא ידע מאי ר,אמרו, הוא כחמור -ופא שפרים ותגא תלן-, — ובביאת לציון נפס חיה אחת הגואל "האמיתי אז יתראה, כעג׳ ורוכב פל חמול ופל פיל וכוי" ובזוהר ויחי אמרו "מיי וחמור תרין כתרין אינון דסלעו נהי פממיא וכוי <עו״ם" — ותנה אס כ• פפיפח דבריהם התכוונו נתפס "פיר" למלכות •פמפאל שנקרא פ"פ ״פיר פרא," יבשס ״חמור" להנקרא ע״ש ״ממלא דההוא רשיעא," — ובני! אם נאמר כ* דבריהם, דני׳ קבלה הס מימי קדם, נ״ל לאמר, שבשם "עיר התכוונו להכין גדול, — ובשם חיוור ההולכים בשיעת חכמת יוון השמאים, שנקראו מהם "חשיד׳ים שיעים," בהלכס כחמורים באולסא דמסמנוחא, — אבל לא ידעו לחכמת אמת (ונמ״א הארכתי נזה, ולהלין יבוא הביאור לכל דברי הזוהר על הפשוק עני וכוי).-