Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 32

א) (ירושלמי נדרים הרק השיעי הלבה ד' "כתיב לא תקום ולא העוי אה גני עמך היך עבידא הוה מקנוע קופר ומחה תבינא לידו תחזור ותמרזי לידו ואהבה לרעך במוך, ר׳ עקיבא אומר זה כלל גדול נתורה, גן עזאי אומי זה ספר הולדות אדם זה כלל גדול מזה," ובנ״ר פרשה כ״ד אימא נז״הל "זם ספר תולדות אדם גן עזאי אומר זה כלל גדול בתורה, ר' עקיגא אומר ואהבת לרעך כמוך שלא תאמר הואיל ונתנזיתי יתבזה מגירי עמי הואיל ונתקללתי יתקלל חבירי עמי א״ר תנחומא אם עשית כן דע למי אתת מבזת בדמות אלתים עשת איתי," והנה דברי ר״ע בב״ר מתאימים לדבריו נהימשלמי, וראה נח פלא, כי למד להלכה הזאת, הילכתא למשיחא, לאהוב גם למי שהרע לך ומנזה אותך, לעשות ממנו כלל גדול בתורה שסולמה ענוה, מהכתוב "ל ר ע ך" בלומר גס לאויבך המריע לך בבזיונות וקללות, ומחן ומחת לידך לא תקום ולא תגיור, ואהב כמוך, והיאך עשית אם ידך האחת מחתה נסכין בשגגת לידך האחרת, הל)ס תקום עצמך בידך ובשרך,? כך לא תקום עצמך בבןיון וקללת רוחו, כי ,למי אתה מבזת בדמות אלהים עפה אותו," וגם דברים הללו אמיין במאמרם באבות ״חביב אדם שנברא נצלם ונו'.״ — ולפ״עד נכלל כלל גדול תזה גם בדברי הילל העניו, האומר (שבת ל,) כל מילתא דסני לך לחברך לא תעביד זוהי כל התורה כולה זכי'," כלומר אם תכה בידך השנית, האם לא יהיה ס נ י לך לנקום עצמך בה,? כך לא תנקום ולא תעביד מה־ דסני לך, לחברך בצלם ודמות, וכל האדם מגירים נזה, והיא כמאמרו (אבות) הוי אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" בחיבה יתירה הנודעת לו ע״י התורה, הנאמרת מעי הקדוש, ובלשון הקודש, ואחת דיבר אלהים שתים זו שמענו "ע״ב זיל גמור לפיישיה ותמצא נמלת ,,רעך" גם להפירוש מאויבך. — 'ואף כי לפי דברי מתיא (ה' פ') אמר מחוקקם "שמעתם כי נאמר ואהבת לרעך ישנאת את אויבך ואני אומד לכס אהבו את אויבכם וכו'," נ״ל שגם מחוקקם אשר אמר בפירוש (שם י״ז) "אל תחשבו כי באמי לתפי את התורה וכו'" (ובמ״א הוכחתי שרוב לקחו נכלל בדברי הילל וביתו) לא אמר זאת, רק לההיוון שקראו ושנו ולא שמשו לת״ח, ואמר הוא להם, שלפי שמיעתם והבנתם במשמעית קריאת תפסוק "ואהבת לרעך" לאהוב את האוהב ולשנוא את השונא, אבל באמת לא כך הוא ההלכה העוקבת את המקרא, להעמידה על כללותיה. והכלל גדול בתורה הוא, לאהוב גם לאויבו. — כי "אס באת לשנוא דע שאת אוהב, ואין אוהב שונא" (ירושלמי■ סונוה פרק חמישי הלכה ה׳ יעו״ם). כי רשפי אהבתך היא שלהבת יה, ונם מי מריבה לא תוכל לה. — — (ההמשך ממאמר הזה נדף 105 מחוברת הזאת).