Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 25

25 אין אלהים, והאחרת משיג אמריה לאמי: עת לעשות לד׳ ולאו <כל הפתיח ילאי כל ה!מ5ים שוים. ואנה דוד אף כי לא היה בראשונה רק רועה «קנה יעמד על המדרגה היותר ממותה על שילם המעלות במגרת האנושי ויכול ללכת בשרירות לבו׳ מבלי דעת ויראת יד׳ כנהוג גם בימינו בנערים הנעיריס, הוא לא עזב את אלתיו ולא נעה ימין ושמאל מדרך הישר'ותשוב — ואף גם זאת ן גהתהמכו!היותו חיש מתאם לגבר היקס על, לא התנהג עצמו בדרך הנשואים ' קל מהרה ממדרגת הסחותים מעלת מעלה עממאיקעמלינגע, לבזות את יראי 1 ד' ותישבי שמו, ומתי להמך כי בכל כחו ועצמו חשב עם קונו לעבדו ולאהבו בלבב שלם, באמרי כי יד ד' עשתה כל אלת ולא בכחו יגבר איש, וככה היה דרכו תמים עם אלתיו נם בימים הבאים, עת היה משיח לאלתי יעקב ודבריו תיו ■נשמעים לכל, לא בקיש גדולה לעצמו בהפוך דברי אלהיס חיים אנה ואנה לאמר זאת עשו וחיו, כזה ראו וקדשו עצמכם לאלהיס כמעשה המחדשים בימינו, אלא אף אחרי היותו לנעיס זמירות ישראל לא בחר באלה גשיייו להשעות | לב העם אליו בזמירותיו להתיר לבו מאמרי אלתיו אווה כנהוג אצל המשוררים בימים הקדמונים וגס בדורותינו, אך כל ישעו וכל חפצו היה לעעת בלב העם יראת ד' ובממונו וזה בעבור שהוא עצמו בחר וחפן נשיב והאזין והקשיב לקול ענות גבורת ד' אשר דבר בו משנע כל היצורים וממבע כל כחיתיו כאמרו: גלמי ראו עיניך, והנה המושל הצדיק' הזה עם שכל ישעו וחפצי היה להשית \ לב כל התרים.למשמעתו לשוב, עכ״ז ראה ונסה כי בחברת אנושי רק למושל i כזה יקראו מושל צדיק אשר ימשול גם ביראת אל:ים. ולנגד ארבע המדרגות ן אשר נמו עבר הלוך וגדול אמר: דוס ד' דגר בי, לעומת דוד בן ישי, ומלתו | על לשוני, לעומת הגבר הוקס על, איור אלהי ישראל, נגד משיח אלה' יעקב, ’ לי דני ציי ישראל, לעומת נעים זמירות ישראל, ור״ל בזת שבכל עת ועת \ מימי חיי שמעתי קול אלתיס אמס מדבר אלי: מישל באדם צדיק הוא המושל ביראת אלהים, ואמנם באמת כאור בוקר, בו יזרח שמש, ניקר לא עבות כמנייגה וממשר דשא מארץ, כ־ לא כן ביתי עם אל וכוי וכל חפץ כי לא יצמיח, חדש, וכוי ויתויגם: Dieses sind die letzten Worte Davids. Es spricht David als Isai's Sohn, es spricht der Mann, der plötzlich an die Spitze gestellt wurde; es spricht der Gesalbte des Gottes Jacobs und der beliebte Sänger Israels. Es sprach ■der Geist deS Herrn in nnr, sein Wort war stets auf meiner Zunge,- eS sprach der Gott Israels, zu mir redete der Gott Israels. Unter den Menschen geltet der Regent als fromm und gerecht, der selbst die Gottessurchl zur Herrschaftsrichtschnur macht. Allein so wie der Morgen, an dem die Sonne scheint, ein unbewölkter Morgen ist, so wie durch Sonnenglanz und Regen das Gras aus der Erde keime nicht so stehe mein Haus mit Gott, denn mir begründete er ein ewiges Bündniß, in allem wohl vorbereitet uud gewahrt; denn 4