Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 17

! זעילותי עליהן, יזאת מנית אם גם אין להכסיש היות לבל כזהב דרך «יוחד ילאון, זה ינהג מליצתו בכבדות וזה בקלות הנה היא מוכרח עכ״פ לכוון ירכו המיוחד תזה אל חקי הלשון ולא שיעבור זר בתוכו; אולם מי לא יודה, ני המלות "החריש, פנגיות" וכדומה הנמצאות בפדר״א זרות הן מאד כלשון ׳כנכריות נחשבו לה? ומלבד זה מי זה יערב לנו, כי סדר״א ברייתא קדומה הס כאשר יאמר אדוני והיות מחברת ר׳ אליעזר הגדול? הלא בהפך הוכיחו יזכמי זמננו'בראיות ברורות ונכונות, כי זו הברייתא מאוחרת היא. ובענין מלת «אשניגא" שהנאת משפר בן יוחאי הנה כל חוקר דבל לאמתו יאמר, כי הדין עס בעל המשפמת היות מלה זו מקורה בשפרדית והיותה ראי׳ מוכחת, כי «חנר שפר הזוהי׳ר חי בארן שפרד, נאשר לא מצאנו, כי נעלי התלמוד ורבנן תבורא" והגאונים אחריהם נשאו מלות שפלדיות על שפתיהם (אגב אעירן נ״כ, כי ראית בעל קפד נן יוחאי שם היות הוראת מלת "אשן" "מקום קבוע" «התרגום ירושלמי ושמעת ליי שמשא דלא באשונא (בראשית ל״ב ל״ב) היא שקר, להיות שהוראת המלות דלא נאמונא היא "שלא נזמנו ומה גם שבאיזה נוקמאות מהתרגום ירושלמי כתוב נאמה קדם זמנית" וכמו שהעיר בעל «ושף הערוך ערך אשן א' (יעיין שם) אולם היה לו לנעל בן יוחאי להביא לאי׳ מהמדרש בראשית רנה ע׳ ל״ד והוו עלין עמיה לאקונא (עיין עריך אשן ני) (שפירושו מקים מיוחד) אולם תצדק מאד בדברך, כי שגיתי והחלפתי אמצי׳ כהן בית אל נאמצית מלך יהודה, ואנוכי לא אוכל לתנין ולדעת איך יצאה שעות זאת מתחה ידי, נאשר ספד עמוס הי' נגד עיני נעת כתני דברי, הן אגיד, לב אפחוללו אלו משה ואהרן ששלמו המרגלים וגאו ואמרו לשון הרט טל הארז > ולא היו יודעי( מה למשוח. שם ש' י״ח ויקח קררו הה״ד אח נפשע מקריח ע; זה קרס שמלק כנגד משה ומדד וירד מן כבוד שהיה בידו. שם פ׳ כ״נ ד״א לנ חנם לימיני זה משה ולב כשיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד שטשו אח העיקר טפל ואח הטפל טיקר שחיבבו אח ממונם יוחר מן הנפשוח. דברים רבה פ׳ ב' ואחחנן אל ד' זש״ה תחנונים ידבר רם א״י חנסומא תחנונים ידבר רש זח משה שבא אצל בוראו בתמנונים. ם' ח׳ מסורן> טצל לא יחרוש אמי ר' שמטון בן יוחאי זה שאינו לומד תורה ננטלותו ומנקם ללמוד בזקנותו ואינו •כול וזהו ושאל בקציר ואין. שם ס' י״א מי ׳טלה נהל ל' זה משה . ... ומי יקום במקום קדשו זה משה. כל אלה הכתובים המובאים פה נאמרו בשחם וכונה החכמים נהם כמו שיאמרו הדרשנים בכל דור ודור: אוין> דיעזען איטר ימנען איזנו ייא שריפטשטעללע אני לווועניטן; אולם אם דברי הכתוב נאמרו בפירוש מל איש מיוחד (בחון נא היטב דברי על פרקי יל' אליעזר בבחינה זו בחוברת כ״ט צי י״ח ותראה כי האמת אתי) לא הרשו הסכמים לעצמם "לירשס טל איש אמר מאשר נכחב עליו ולאמר למשל ל אמר לישעיה או ליחזקאל ול׳ לא אמר ודברי הכחוב יטנו כחשס בפניהם. כי רנוחינו השלמים והחמימים נוסי נפש, אשל לאורם נלן כל יעי חיינו עלי ארן המה לא ידברו in ולא •מצא בפיהם לשון חימיה — ומעסה לא אנכי, כי אם הלל, אשל נצדק נוכל לאמר עליו עם לנרי לב בפסחים י"! א' אישתנש כהנא" הוא הוא האיש, אשר כתן ביברי מזיל מגרעח, והוא האיש אשי לא שקל דבליו בפלס הבינה והדעת!! ולו התבונן — אפצה ואשלש זאת — ולו התבונן בטין פקוחה ושים שכל בינרי אגדה ולו קרא והגה נמה שכתב, על האגדה נכלל ובפרט הסכמים החוקיים מהל״ן קראכמאל, מהרש״ל ראפאפארע ומהל״ז חיוה, כ• עתה לא הוציא לעז כזה ביביי על חכמינו ז״ל ,לא הראה קלונו ובשחו בפג׳ לביס! ובטרם השלדי מאיש ריב ואיש מדון הזה אחת אדבר: יהללני או •קללני, •נשקני או ינשכג׳ אשים מחסום למו ש׳ ולא אשיב לו דבר, נ׳ נמו שאומרים לדבורה אומר גס אליו: לא ננדובשך ולא מעוקצך!!! ליגא״זלער.