Kokhve Yitsḥaḳ · 1865-01-01 · 31 (1865) · p. Seite 13

13 כפ״א, וכן נכון, א3ל נקפרי הדפוק כתוב צון> דבש, והוא תקון, כדי שיהיה הלשון מונן יוהד; והמכין אחי׳ י’ צוף ומן ענינו דנל מסוק כמו שהיה הוון. ולאב" ע שהיה מדן אסלי כל מיני קידה ולישנא דמשהמע להלי אנפי, אמל חסלה ומן על הלסס אשל׳המטיל ה' לאנותינו, ואחייב המן על צולל היהודיה, והכוונה שיה לו (כן הוא בויטרי, ולא בך) המעשים והנשים האלה לעד נאמן על השגחה ה' לטונה עמו, ודבל המן ומה שאילע לו, יהי מתוק למכן כנופח צופים; ומזה נמשך א ח"ב לדנל על קעורה פולים : לך שהה משיקים אחרי אכול משמן, ומלה אב^ היא מקור בשמיכות, כי המלה לאף לאכול ואמ״כ לשחום. שם שולה י' גם יענה, כן הוא בכל הקפלים, וניקח כש״א (ויצנה) אינו אלא < " י ־• טעוה. תינה במיכאל לדעהי לא כך יצאה מחסה ידי הלאב״ע, אבל כתב בשה׳ הנות 3מי כאל והכוונהן גלך קודם אכילה, וגם ברך אחל האכילה. וקלוב הדבל כי פיוט ל״׳ הלו׳ לפוליס, שחחלהו: מי נמוכה ואין כמוכה, מי דימה לן ואין דומה לך, הניא בלב הלאנ״ע (אוהבו של ל״י הלוי) מליצה מי כאל, אבל שתהיה הכוונה לכבוד מיכאל המלאך, הוא לחוק וזר מאד, ובפרט נהלאב״ע. שם שולה ז' למזור אינו אלא טעות, ובכל הקפלים ת ס ז ו ל (והוא מוזל לבוק שהוא לשון נקבה). שם 5?)ץ פדות, כן הוא בכל הקפלים, חון ממחזור ויטלי, ובנד הזכרתי בכרם חמד חלק ג׳ עמוד ר״ג בי נוקה מחזור ויטלי הוא 013 פדות, והכוונה; המזור הלילה בוק ישועות,השהה וחשקה לאחרים, ונשבר זאת יבא גואל. ונוקה זה נכון בעיני. עמוד פ״ה אלוה ביום אעבוד לך אצמא, אין לו טעם, וכך צ״ל ארוה בי׳ום , י י ׳■ 1 לע13ד לד אצמא׳ כלומד כשאני למא ונכקןז לעבודתך, אז אני יוה עמוד פ״ו שולה נ׳ אשפיל צ״ל אישפל. שם שולה ג' לשמן בני, אן גם בני אמה, צ" ל לשמןי 3ני אדן, והכוונה: הלבה פדות יש לי כשאני עונד לכבוד שמן בני האס (עשו אח׳ יעקב) גם בני האמה (בני הגר שפסח שרה); כלומר: כשאני קובל שנאת האומות בעגול כבוד שמן, אז אני חפשי, כי אז לוחי מוטל על בשלי; מה שאין כן אותם המודדים בתולה בדי למצוא סן בשיני בשי וים, הם חפשים מן השעבוד, אך באמה הם עבדים, כי בשרם מושל בלוחם. טמוי פ״ז, השיל נשם אל אשל אמר והעוז לאממתיו, הוא מלא שנוטים, גם נלאה שהוא מקר נקופו, ואי אפשל לתקן המעוות עד אשר ימלא ממנו המחקה אחלה נכ״< יותר מיוייק. בעמוד נ״ז נ"ס ונ״ע לאיתי שאילתות דלג בהנא, ובאחרונה מהן לאיתי הצולה החנינה להלאב״ע, והיא עגול טם יחל נשלישיתו, והשאלה היא: אם מיה היתל מאה, מה יהיה שטס העגול? והנח אני אינני מהניק, ואין רצוני עתה בזקנתי להוציא זמני נעניניס שלא אוכל להועיל נהם לחורת ולחכמה, אבל ראיה׳ טוב וישי להגיד מה תהיה תשונה הראנ״ג׳ לשאלה זאת, כי אמנם יזוע כי מלס שטח העגול היא כמיס הקו המקין, מוכפלת על מדת חצי הקוטל, והנה מחלה צייכין אנו לדעת מדת הקוטל, וכני למדנו הדאנ״ע כי מלולע היתל המותן הקוטל בשלישיחו, מצוין לחצי מרובע מחצית היהל, הוא שוה למלונע הקוטל (עיין מה שכתבתי נבלם ממי סלק שני, עמוד טיב), והנה בנדון שלנו מדת היתד היא מאה, א״כ מרובע היתל הוא עשרת אלפים, ומצי היתר הוא ממשים ומרובעו 2500 ומצי מלונעו 1250, ועם מרובע הישר (שהוא עשלס אלפים) היי הס 11250, וזהו מיוגע הקוטר, א״ב מדת הקוטר היא שלש המקפל הזה, ומצי השלש ההוא שהוא נ״ג ושידים) הוא מדת מצי הקוטר. אבל מדת הקו המקין, לדעת הלאנ״ע כן היא: בל שיש ברסנו סשעה, יש בהיקפו שלש שמנה מאוח, שהוא שמנה ועשרים ועוד 284270 שניים טשידיים (עיין שם עמוד ע"ג). ומי שיש לו סנאי יעשה חשבונות, וימצא מיח הקו המקין בנדון שלנו, ויכפול אותה על מיס חצי הקוטר, וימצא מדת שטס העגול שלנו לדעת הראנ״ע. גס עיינה• נשאלה הראשונה דלב כהנא, ומצאתי כ• לאונן נתן ת״ן, ושמעון מש״ן