Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 127

״ 127 ובאשי יתחילו לענוד עבודתו לעשיר! מעשהו, יה:ה — נכריה עבודתו זי מעשהו לווו! ועת כפולה ומוכפלת דרושה עדי יראו הנצנים ויגמל שיח!עיר שם זעיר שם — יקום לעשות ענבים ויעש באושים, בושר, כל אוכלו תקהינה שניו — נפשם עליהם תאבל כי בלו לריק כסם ויגיעם לבהלה. ייענו עורף לו, יפרוצו גדר? ישירו משכתו והיה לבער; — והמה יעמיקו תלה, יעברו חוק, יבוזו מישי, לשונם תהגה עולה, ואין אלהים כל מזימתם. והיו לחגא, לצלם בלהות לפני פתח היכל הדעת, ההמון יכונן מבתו עליוו ויגזור אומר: ״זה חלק החכמה! ונחלת לומדים!" ובשלמי כל הרעה הזאת לנו? — מה הוא הנשגה? — הלא ידעתם אחי!■ כי יחד המה תולדות החינוך הממעל והנאלח. החדרים! הה! החדרים המה מקור כל הרעות אשר מצאתנו, ואשר ימצאוני בקרב הימים, אם יעמדו על עמדתם האשל הנם כעת; הם רק הם המה בעוכרנו ן — הם ימוצו את דמינו, הם יכו חרם את מגנה גוינו באביב עלומיו, ומהם תוצאות רעות להשחית רוח ולב, כי מחדרים אימה לגיו ונפש גם יחד! — הוי משכילים! התעוררו מתרדמתכם אשר העצלות הפילה עליו, ושימו קן להרעה בטרם תקוץ נענתה גם הדור החדש בטרם תפרוש מכמרתה לצוד גם בניכם הצעירים אשר לא ידעו עוד השמר! תחלקם על לחייהם, תקחם על זרועותיה, ותחנקם הוי חניקה! מועקת — מעוף צוקה. — בנים יקרים! מה מאד תענגו אבותיכם בטרם על מפתן החדרים הארורים תצעדו, בטרם נבצם מטבענה רגליכם — ומה מאוד גדולה הדאגה אשר תשובו לתם כאשר מצל קורותיהם החוצה תצאו! — ערום הלכתם, וערום תשובו, אולם טהורים באתם, ומגועל תצאו! — בדבר שפתיכם מישרים שמחתם לבותיהם, קרני אור אשר מעפעפי עיניכם התמלטו קרעו לפניהם משכת העלטה «תוכה על פני ימים יוצרו, וחשו עתידות למו כי תגדלו לגאון ותפארת; זה יתגאה: בני יהיה הגאון מווילנא, וזה יתפאר כי בנו יהיה החכם מבערלין! — אל מאורת הצפעונים אסכם הדו, וקן לחמודותיכס בא! נכמרו נחומי עליכם שיות תמימות! איך אבותיכם בידם אל זאבי ערבות אמכם ימגנו, אשר רמס לא ידעי, יטרופו ואין מציל, ומנפש ועד נשר יכלו! אבות! שימו על לב! הלא תעמיקו שחת מאבותיכם אשר למולך קרבו, תם, רק את גיוי בניהם על מוקדי אש שרפו, ונפשותיהם שגו אל צור מחצבתן טהורות וזכות, ואתם, גויותימו ונפשותימו גס יחד שי לבכור השטן הובילו! — ואתם נבוני עם אלהי אברהם, אתם תשאו את אשמת העם תזה, על נפשותיכם תחטאנו 15ם תמשו ולא תמהרו עשוה להם נחי שפר כמתכונתם בערי אשכנז; גורו לכם מפני חמת אל! כי שבינו כשערה מאד הן לא בזאת תמצאו חפן ותפיקו רצון ממנו, אס תשכנו בעצלתים בזרועות החכמה העדינה, ולקול זמירתה שירי אהבים מנומו שנתכט, ושנתכם תערב לכם! לא זאת המנוחה! ולא זו המרגוע! עבדו ראשונה עבודת הקודש בכרם חמד ישראל, זרעו ראשונה כנשים כדברם על מרעה טוב דשן ושמן, חזקי «הלאה, אמצו הנכשלת, אין עיף ואין כושל במי — אחרי כן והיה מעשה צדקתכם שלום, ומתיו לברכה בקרב הארן! הן אמם מאשרי העם הזה, ותרדמתכם נחשבה כתרדמת רב החובל בראש חבל עת שער יקומם וקופת תתחולל, משבריו וגליו יעלו שמים, ותאניה תחשב לתשבר נמים אדירים,