Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 128

האין זם מכעיס! על על ווי תקוו לעזרם אם לא מושיע לכם יינם וזרועה© תאמצכם? על מי משיווו מבעיבם אם לא על בינמכס משערו? צופיו עולים וקסמים נידם לעור עיני העם הנמשכים אחריהם בחבלי שוא כמעה ועריותם כפורחת העלתה נצה! לבו עוד היום הכסילים אשי ישימו כסלם במו, ויראתם כסלמם, הפתאים אשר נפתו לדברי הבליהם, והבוערים אשר ינעלו באש קנאתם, ואס אין אתם לנו מי לנו? אם גם אתם ממגאו אל הכלים, ותלבושת ענוה תלבשו לבושת פניכם, מי יריב ריבנו? הה! ואם לא עמה כאשל נסו הצללים, ונעלה הענן מעל משכנות ישראל, אי! ממי תרעו נם אתם קדימת? עת לעשות הוא! הממשלה הרוממה ובתי המחוקקים יביעו בעין חמלה עלינו יושבי נאליציען ויושיטו יד עזרה להוציא מחשבותיכם העונות לפעולת אדם! צאו לפניה! סלון באמון כח ורב אונים! איש אל אחיו יאמר חזק! עד תקימו בחוני בית ספר והשתותיו לא יתרסק לדור דור! — — הן אמנם ידעתי מזימות עלי תחמוסו, בקוי פניכם אקרא רשום נכתב אמת כדברים האלה: .זכור מה יעצנו זה שנים, איך כגבר אזרנו אז כלנו ממנינו ואזור חלצינו הצדקה, לקחת נפשות בדברי חן וחסד, ואספנו רשימות (אוננוער־ שדיפעען לקול המצפצפים והמהנים אשר תמת שואה יתגלגלו וכאוב מארן קולם אעמנו אזנינו, שמותינו שמנו לחרפות, ונפשותינו לגדופים אך למען הוציא הדבר תגדיל הזה, עמוד התוך אשר כל בית ישראל נשען עליו, לאור; — זכור עמל החכם התודנו המבקר יש״ן> איך כבני רשן> הגביה כנין* מעל לכל לעג לשמצה, יישן> יצא לרגלי דבריו והגיוניו אשר השמיע לפני השופע הממונה על זה בעירנו; וזכור מה יען עלינו גביר אחיו ה . . ושארו הקרוב אליו מ ... ק ... אנחנו בנינו, ותם היסו, אנחנו נעענו והס עקלו. — נם ה״ל מ . . האמור איש חמודות אשר נפש היפה תחייהו ועל נדיבות יקום, גם ה״ר מ . . הלזה לא היה מעיל לעזול, כי את מזעיר להרוס! — בעצת אחיו העברים תעורים תרים פעמיו למסעות לעיל לנוב, ולבב שמת לתכליתו כל אנשי עצמו בדבריו תחלקו מחמאות, וכה שחת נפעם אחת את כל עמלנו ויגיעת נפשותינו הזיל כסף מכיסנו לבלי תאסף חלפתינו — ובברק אור הזהב נפן כברק בל מפעל עוב, כי השוחד יעור עיני עיני החכמים להרע לנו! - . אולם אשאלכם והודיעוני: מדוע לא יצאתם גם אתם בפועל כפים בראותכם כי אבן חן השוחד בעיני יושבי על מדין? ורק במאוייכס הישרים חשבתם אז בי תגבילו ותעשו חיל בארן עיפתה? מדוע, יאמרו נא אהובי! מדוע שכבתם אז סרוחים על ערשותיכם, וחגקתם ידיכם בעצלתיה בראותכם, כי הסג אמול משפע ועולה קרובת לבוא? כי האמת בחון כושלת והשקר יעשה לו לגלים? האמנם תמשו? נסו נא עוד הפעם וינסה עליכם אור פניו ה'! יש מקוה כי יתן לפועלנו ידים ומוחלתנו לא תכלת! — אספו כחכם והיו נאסדים, תקבצו יחד פרודים, ולפני אחיכם מנדיכס ערכו צמודים! כי קרני נר אחד לא ינגמו האפלה, מאורות לבים אם תדליקו תאירו הלילה. — ולבני ישראל יהיה אור במושגותם כחפן אחיכם — ם ~ ז•