Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 126

דרך החינוך הנתעב והנאלח, הרע והמשווה! — גבר במקילתו ילך, אין איש שס על לב, כי אהבת נעשו תנצור על דל שפתיו, ובעיניו ידאה, ולבבו יבין כי מפני רעת החינוך כאשעו אנשי — מדע, וישב ידו ליבו פיו, ויאלם דומיה; מדאגה פן ישמע מאחוריו מרפות חרועיס, וגדופי עטלפים מורדי אור, אשר לדאבון נעשינו עוד רבו בעירנו זאת, כמו בכל אדן גאליציען ובכנעימס השמורות ינקו זוהר הרקיע מבלי תת נגוהות החכמת לבוא בתוכנו. — ואני, אס כי עחדם גם עלי יעול, ומתך שחוט לשונם גם נפשי פלצות מאוח), כי ממת עכשוב למו, החרש לא אוכל, רגשות׳ לא יתנוני השקט, ולבי עלי דוי! — רוחי כים נגרש מהמין רעיונות מדאיגות ומעציבות, עת אראה בחורי — ממד, נערי בני ישראל, כעורים מכל מותי ונכוחה, ריקים ומשוללים מכל המעלות השכליות, והמדותיות, לא מפני אשר השם אלוה חכמה, וכטליהם נמלאו כטל מלידה מבטן ומהריון — לא, נהפוך הוא! יתרון הכשר דעת טמן אלהיס בחובם, וזרע פורה מגד כל פריי זרע יוצרם על תלמי לבניהם — זרע, אשר תמת עין השגחת איש יורנו ויישרנו למשפט יציץ ופרח לגאון וצבי, יהיה ברבות הימים לעץ הדעת, אשד מחת צל דליותיו כל בנות הסכמה יבנו קן למו, ומבין עפאיו כל צפרי — הזמרה נגן ייטיבו; — ודק מחתרון איש כזה מבין דבר לאמריו, אשר ישם עינו עליתם, עלו על תלמיהם קמשוניס, כשה פניהם חרולים, אשר שישיהם מתחת שישי עץ הדעת יקנכו, ויגזולו למו כל מיטב הליח, וכל טוב — העשיש ימוצו, עד אשר ישכון הוא חדרים, שמה ובתה כערער בערבה, ושאיה יכת דליותיו. — והבנים הוי משלחים! כעיר פרא שובב בשרירות לנס הרע ילכו, אלה אל התאוות ימכרו, יפרוצו כל גדרי הצניעות, ינפשם הבהמי כשאול לא ידע שנעה; — אלה תחת כנפי — החסידה יחישו מפלט למו, הלא היא תטוכך באברותיה על כל איש שוגה ופתי, נבל ובלי על זדון ומרע, יקשטו בנוצותיה חסידים הכמו, ומה למו עוד עדי החכמה? — ואלת, אם בחמלת ה' עליהם, בין מלפשי ענני הבערות אשר סביבם ׳שתדעו קרני שמש הדעת אותם יסולא אורחת דרכם ובחזקה יפקחו עיניהם לראות כי ערומים הם, ויתנוששו; — גבול הנערות כגר, חלפו עברו, ועוד חשופי שת הנמו! — אל עץ הדעת ישאו אז עיניהם להביא משם עזרתה, עלים לכסות מערומיהם, והנה הוא בשלכת! וקוץ ודרדר עלו סביבו! מהם, אשר לב אמין יפעם בקרבם, ירהיבו בנפשם עוז, יראת שמיר ושית לא יחרידם, וינערו אותמו ראשונה, כאשר ינער הגלל עד תומו, אסרי כן שארית כמם ימגורו, ובזיעת אפם ויגיעת נפשם יעבדו עבודתו, יעזקהו, יסקלהו, ימשכו סביבו וישקהו חדשים לבקרים גנטפי יזע אשר יזלו פניהם, וגס במוח עצמותם ישוקת — ואם אלוה החכמת בעזרם, ירעו טוב בעמלם, יציץ ציץ ויפרח פרח, ומשמש עונתו יבשלו אשכלותיו עננים,פרי תאוה לעינים, ויחיו נפשם השוקקה — אפס הה! כחם ואונס כפרם נתן, ומאור עינם שחדו בעדם! — והנשארים מהם — עינם הבלתי מורגלת לראות נכוחה משגה ברואה — הנשארים מהם ידמו כי היום קצר והמלאכה מדובה לקטוף חורשי הסלונים הסבוכים אשר ישמרו דיך עץ הדעת לאחת אחת וטוב להם לדלג עליהם כאשר ידלג התרנגול על גחלי אש, עד אשר יגיעו עדיו מטרת חפצם;