Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 124

- 124 - אתבונן אל?ןד, תמונה נאדרת בחרט;די אמן אתיחקולן'ה',?גלי לוח דגימת היופי בעידך מזהךת?מעת החכמה על מצחך תנוח, חן ורצון על זר שפודך ישכונו לקולן הנעים לב1ת עם ידנו לאזן ולנפיש ממתקים תבענה. בראש מחמדי אתנך, תמונה נכבדה י. I ־ « ־־ I V •י1 1 T ־ TT יל!רה את לי מאוד, לך רוחי נצמדה בהביטי מדן־• — עיני נ1עם תשבענה. .Von Moses Frisch האביב♦ לכבוי אלוני חמי היקל והנכבד wo' כ״ה שמעון ארנשטיין מוואעין •ח•': מה נעמו זהריך שמש האביב! הטבע השליכה את צעיף האופל. אדרת התוגה׳ רגבי קפאון וגבעות קרח׳ ספו תמו, כסוי ושלג נדרו׳ באו קרני החרפה, תפצנה זיו אור שמחות, ירננו חולבי נתיבות בהוד נגהם. האכר יתעורר מערשו בלב שמח, ישיש כגבור לרוץ על תלמי שדי. ורבנות כעלי כנף מעל ראשו ירחפו, ישמיעו חמדת זמרתם מבין עפאים, שרות ננות וכרמים, עטופי מעיל דשא, שושנה וחבצלת, דודאים ופרחים, יעלזו עוברי דרך בריח בושם, יאירו בת עין בהדרת צבעים שונים, עלמות ונערים נושאי משך הזרע, יפזזו בכל עוז על מרבדי אחו, רועה ורעיתו ימהרו תחת האלה, בצל דליותיה יחדשו הבטחותימו, נדד אהבים, שם יחנו אלפי שבועות לחזק קשר לבותם, ומיתרי עונג ברית חתעלסם יתערבו בל יותקו לנצח. ועל אפיקי מים ירקדו בני צאן, ידלגו על ההרים ללחוך עשבים שטנים, למלאות עטינים חלב r האח, האח ■ אביב החביב! עת יקרת רוח חיים תטע בלב נעצב, תקומם נפש נענה בצחות רוחותיך, וצרי הנחמה והתקוה תטיף בלב נדכאים, מחזיק• בפלך. וחסרי לחם, ישכחו דשם, יחליפו כח, עת תפרוש כנפי טצהלותיך עליטו! משה ב״ר אליעזר פריש, משה והסנה Emanuel Samuely. אז פתאם מרחוק הנה הוא ראה הסנה בוער באש ואכל איננו!־ ״ “ % T ״ , V , I מחריש עמד על מראה הנוראה . ,״ י־ * ־ן T ־ T T הדת המחזה נפלאה ממנו, ך־ -v מז י 1 1ז V עת נהג משה הוא אביר הרועים עדרי חיותנו יתריו צאן וכשב ויבא חורבה אל הר האלהים יודעות שם באחו דשא ועשב;