Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 122

122 י״5 א׳ יעו״ש), ומאז ראה באספקלריה המאירה, »שגעה עיני ד' נבל בית די, — ומגודל השגתו וחכמתו בחכמת רוחניות והדיבורים, האותיות הפולחין באוויר טיהרא דיממא היה "מאז" מכם, כבדין* מנביא הרואה באספקלריה שאינה מאילה ומדבר בדמיון, וע״כ מהשגתו נתקול דממה דקת, משבעה עיני ד' אלה, לא היה יכול להתפתות לילך בשליחות הקב״ה, ליושבי חושך מצרים > ועבדיהם לדבר עמהם בלשונם, לשון הדמיון וע״כ אמר "אין אני איש של דברים ואיני ר^אהכאן(במצרים ואנשיה) דבלים", כי ראייתי והשגתי בדומניותם, לא ימנוני לצייר אותם בגשמיות, לשבר אה אזנם, -י ונגד לשון בני אדם הללו "כבד פה וכבד לשון אנוכי", כי אין לי מילין לצייר הרומני 'כפי השגתי ובדברים המובנים לההמק, או להתכמים בעיניהם, — ובזה ניחא מה שנאמר (שם) בתשובת הקב״ה "או מי ישים אלם או מרש, לאמי מי שם אותך לאלם וחרש, ללשונם ודבריהם, דברים רקים "הלא אנוכי ד' ועתה לך וכוי", ומכאן,ניתן הכח גם להנביא־ם הרואין באקפקלריה המאירה, לדמות הנטיעה לנוטעה, ולדברי כלשון בני אדם, ולפי״ז ׳עולה יפה,גם מאמרם (שם) מהו והוריתיך ל׳ אבהו אמר מורה אני דברי לתוך פיך כמו ח׳ן " והוא שהדבורים לא יהיו כעי ההכנת מחשבתך הנשגבה, רק כמי שמשלח את תציו להמטרה, ולא נתרצה משה אחר יכל זה ואמר ני אדני שלח צא ביד תשלח, כי מצאנו להנביאיס (הרואין באספקלריה שאינה מאירה) שאמרו והיי עלי יד ד"׳, כי ידו היתה חזקה עלימו, וביד חזקה הוציא אותם ממחיצתם, והיו מוכרחים לדבר, כפי כח דמיונס, וכדברי ילמי' ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו, וקי' בלבי כאם בוערת עצורה בעצמות׳ נלאיתי כלכל ולא אוכל "ועל כי משה לעי מדרגתו לא היה לו למי לדבר וע״כ גם רות ד' לפי השגתו, היה בקול דממה דקה, בהתגלות סודו לו לבדו, ולא היתה היד החזקה עליו להוציא אותו ממחיצותו וע״כ אמר ,;שלח ביד תשלח" כלומר למי שתשלח ניד חזקה, העומד בהמדרגה הפחותה ממני, — ולא נתפייס משה עד ששימן! לו השם את אהרן אחיו ואמר לו "ודברת אליי ושמת את הדברים בפיו". כלבבך וכפי השגתך מעין צור לבבך, "ואנוכי אהיה עם פיך (כפי מדרגתך והשגתך) ועם פיהו" לעי מדרגתו, כי "מידה אחרת היתה לאהרן, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ואוהב שלום, והיה משנה בדיבירו ג״כ מפני השלום, לקיים מה שנאמר האמת ושלום אהבו, ואולי זיהי החרון אן, בתכתוב (שם)" ויתר אן! ד׳ במשה ויאמר הלא אהרן אחיך סלרי וכוי, "ואמר לו זאת בדרך תוכחה, אמרת לפני שאין לך דיבורים לפני עבדי פרעה "הלא אהרן אחיך" הגדול ממך בשנים, ואינו• מעבדי פרעה בהיותו לוי. . — ונזה נתבונן גם במאמרם (ב״ב קל״ד סוכה כ״ח "שמונים תלמידים היו לו להילל הזקן שלשים מהם ראוים שתשרה עליהם שכינה כמשה רנינו וכו׳ ובי מאחר דקטן שבכולם כך גדול שבכולם על אחת כמה ובמה? אמרו עליו על יב״ע בשעת שיושג יעיסק בתורה כל עון> שפורח עליו נשין!" יעו״ש והנ״ל נקשיותם, לאמר "אחרי חשבך כל הלמודים מרינ״ז, שלא הניח דבר גדול ודבר קטן. מה יש עוד ללמוד? שיהי' על אחת כמה וכמה? וע״ז יעה תרצו, לא כל הערבה בלימודים ודבורים, הוא המובחר והגדול; אדרבה ומעלה הזאת היתה ליב״ע, שכל חכמת הלכה' ולימוד, שפרח עליו באוויר ולא היתה