Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 121

— 1S1 — 9י הדן איו בל אדם לכן> זכות, לא חשד גס אותם, ששממו גנגדי לגן, ליגען 9שית מה שלננם חמץ, בכ״ז על ההוא צורבא מרננן. נשמע הנ״ק מהגליות שעמדו מאמולי הפלגוד, כמילתא דפקיקא להו, לאמר "זה שפל תולדות אדום יהצגוע", והוי שני שומעניה ומזה הכילו גם הדרם לק> זכור, את הכלת 59’י, ושלנוונוי ידיו, — וכל העוגל עגילה נצינעה הפלעין ממנו נגלוי" יע״כ נענש ע״י ההוא ״זינולא דנולקיה אאמתיה" (יעו״ש). — שימן אי) (מ״ר שמות מ״ה) "ויאמל הלאני נא את כנודך ל׳ הנחומא יי אנא פתח כי טוג אמל לך עלה הכה מהשפילך הלל אימל השפלתי זו הגבהתי והגבהתי זו השפלתי", והתכוון בזה לדגלי קוקראטעש "תכלית החכמה יידעו שלא ידע" השפלתי כשידעתי שאני, ואין נכח שכלי להשיג עצם ופני יישם, זיהו "הגבהתי" על תשולם מוצב אלצה, ולמטה מעשלה טפחים, כהנכי עליה, העולין בהל ר; בגל לבב ונקי כפיהם, "והגבהתי" (בכח הדמיון המדמין הצולה ליוצלה) לדעת עליון ומחזה שדי, "זיהו השפלתי" בנפלי גלוי עירם. 9י מזה נלאה שאין בכח שבלי להשיג, מאי אפשל להשיג הנמנע, ואף לא דעת בהמתי, כמו שמצאנו אצל בלעם, ברכבי ודנולו עם האתון הלאה לכל את השפלתו, שלא ידע גם דעת נהמתו. — ואולי התכוונו גם נמאמלם על הפשוק "ויאמל לא תוכל לדאות פני תנא משמי׳ דליב״ק כך א״ל הק״בה ליישה כמלצית לא לציתי עכשיו שאתה רוצה" איני לוצת והוא בפי מאמלס הקודם (ניי״ל שם) "טילון היה משה לנבואה ופילש״י שהיה עוד נעל לנבואה שלא היה לגיל בנבואות נעת ההיא, וע״כ נדמה לו בנפשו בלאשונה השגת העצם ולולי כי חזק גם אז בשכלו שהוא מן הנמנעות והשתיל פניו לבל לסקול נחקילות באלה, היה נתוודע נחטעאת שבלו מאז, כמו לכת המדנלים, בדבלים לקים ״נאם וכו' ונאום וכוי מחזה שדי יחזה", — אך כשהגיע שכלו להמדלגה היותל גדולת (בהשולם וכו') ולתכלית החכמה, ולא קם 9׳שלאל כמשה אז השיג לקות נאום תמדנלים, ושאי אפשל להשיג, גם 9שירצה, וכמאמר החכם "אם ידעתיו הייתיו" וע״ב לא ביקש רק "הראני את כבודך" וכמאמרם "הראני מדה שאתה מנהיג בה העולם אמר לו אין אתה יכול לעמוד על מדותי", כי הכבוד, והמידות והשם, הכל אחד, נאחד האמיתי, ואת פני, נעוה״ב, "עין לא ראתה אלהים זולתך" וגם על משה נאמר ״ותחקרהו מעט מאלהיס". — והראה לו ד' את כבודו בהיד, הגדולה, והקול דממה דקה, בהקלת כפו, להכיר׳ גס אז את היד הנטויה והעוז ממי שאמר יהיה העולם . . — — ׳מדבריהם ועל דרכם וברכיהם למדתי גם לביאור הכתוב (שמות ד' פקוק י' וכוי) "ויאמר משה אל ד׳ בי אדני לא איש דברים אנוכי ובו׳ ובו׳ (ועיין בדברי הלשד״ל נ״י בהמשתדל שם יעו״ש) ובשמות רבה איתא "אייר פנחס הכהן אמר משה אין אני איש של דברים ואיני רואה כאן דברים ובו", וגס איתא (שם) "אמרו חכמים ז׳ ימים קודם היה הקב״ה מפתה למשה שילך בשליחותו ילא היה רוצה וכוי" יעו״ש, — והנ״ל, כי משה היה נאמן ביתו "גס מתמול נס משלשום, גם מאז". בלומר זמן רב, בטרם שהיה עליו יד ד׳ לשליחה הזאת, יעוד בעת לדתו, נראו נו האותיות "כי טוב" כאשר העיד הכתוב עליו (שמות ב׳ פקוק גי) "וחרא אותו בי טוב הוא" (ועיין דרשתם ע״ז בשיטה 16