Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 120

120 — ארישיה, וגם הכתפייהו בלו להו, כי למשא היו להם דבריהם, וגם במילים לא היו מראים, מכאן ואילך על ראשם ולבבם. ונמילתא דנדימותא הזאת, שכך את ממת הקישר עליהם, וכמו שתפי' שם עליהם איןשו לאפי מלכא והתחייבו בזה להקישר עם ראשם, אך לא נאום לפני מלך לשפוך דם אורחים ונכרים, אשר לא ידעו משפנו ארצו וגם היי שוגגים, בחשבם שנאלצם המה, או קרוב לארצם, ועוד זאת שלא ידעו, ולא הוה להו למידע שהוא הקישר (יעו״ש), ובתמשפט ששפט ריב״ח אותם, נהתיל' לראשם, ושמנו לכתפייהו, ובלו להו הידים — ובלי שפיכת דם —. נחה דעה הקישר. — ונזה נשלם הפיוס והתושפות, למאמרי שבי דבי אתונא דמנוי ידיה ארישי' לראשי הדברים, שנאבדו ונתקלקלו ע״י מכבש ושעות׳ הדפיש• והאינם נמצאים כעת ת״י, למען שלוח לך התקונים, ולכשאפנה אשנה גם נהרישא, וגם בההמשך מהעתקת מאמר" אשר הבשחתי לך לשלוח לידך בקרב, ועתה אתה שלום וניתך שלום וכל אשר לך שלום, אחיך אוהבך באמה שלמה פרענקעל. אמר כתני וחתמתי•• שבתי ונחמתי הואיל וזושרן מלין פשיק ושדי לה, והנני להעתיק לך גזת את רעיוני במאמרם (מ״ק י״ז) ההוא צורבא מרבנן ישני שומעניא וכו' מ״ש דעבד כר״א דתניא ר״א אומר אם רואת אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעשן> שחורין ייעשה מה שלנו מפן ואל יחלל ש״ש בפיהשיה וכוי ותנ״ל שהתכוונו בשיפור הזו לאמור שאין הלכה כדברי רב יושן) האומר שמוך לשיפור הזה צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במילתא דפשיקא ליה, כי אין לך חילול השם גדולה מזה, ומה יאמרו הבריות, הומרו הפרושים חמש וגזילה לעצמם, וכדברי(האשרי שם) וקשה הדבר לפרש כך אם הדין ברור לו אינו ברור לאחרים ואיכא חילול השם בדני וכוי יעו״ש, — וגס חז״ל משדרי הש״ש נשפורם מההוא צורבא מרבנן, דהוי שני שומעניה וש״ש נתחלל ע״י, מטאו היי, שעבד דינא לנפשיה ועי״ז יצאו עליו שמועות רעות, והג״ק מהבריות, רננו והביטו אחריו, ואולי עשת בזה גם נגד המילמא דפשיקא להמכמיס, והוא היה אזמר "קיס לי", — ועול זאת נ״ל כגיישת החוש' (שם) "דענר אדר' אילעאי וכי (יעו״ש), ודברי ר' אילעאי נאמר על צורנא מרבנן שיצרו מתגבר עליו כי באיש פשוט, המקנה שלו כמאמרם במקום אמר" אם פגע בך מנוול זה משכתו לבית המדרש", — אבל צורבא דענד דינא לנפשיה, וחומד ואוהב ממון אחרים, ואומר ״קים לי" I (והיה מחוי בידיה ארישיה זה אין תקנה במדרשו, ואדרבה תקנתו היא היא' קלקלתו, — ותקנתו היא שיפשוט מעצמו השודרא דרבנן, והם הנגדים לבנים; שהיו ה״ח שבבבל מצוינין נהם, "וילבש שחורים ויתעטן> שחורים ובי" ואז כשיעשה מה שלנו חפץ בחמש וגזילה, יקומו הבריות נגדו, ויענשוהו, וממילא יתחלל ש״ש בפרהשיה, כי לא יוכל להוציא מחשבתו לפועל, — ועוד יוכל להיום שצודנא מרבנן הזה היה בקמר מהכת "דמטי ידיה אליניה" וכאמור, ובגלוי מהכת הקראים מחז״ל (אדר״נ ל״ז) "פרוש מרוניא" עיין ביאורי לזה בכוכבי יצחק, מחברת 24 זייטע 43, שק) ההערה אי) ודרכם היה בגלוי ככת תעשענער והמשילים, לבל להרבות שיחה עם אשה, ולא מיז נושאים נשים, ונכ״ז היו מתייחדים עמה לש״ש (עיין שבת קכ״ז ואדר״נ פרק שמיני). ואם