Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 119

119 5עלו אה הדלה' מניה ד' לפניו, וצא צא אפרו לו, פס השלשה דגלים אחרים" עין לפה לוח גבוהת וצפש למנה — לתלמידי נלעס הישע. . ומעמה נשיב לאש, [נכולוה ט'] ונאמל כי מנוי לני נליעי, והוא ביה יידיש החכמה אשר למו, מלא כוזא דמי א מני נליעי, והוא לימוד מחכמה ה:קלאת מים וכמאמרם אין מיס אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למיס, יכייו מים הנשפכים ילכו ויתעשנוו למקום לחוק, זעיר משם וזעיר משם, ובמקום ^שפך נשאר רק לחלוחית מעט כך דברי תורה עוניים במקום זה ועשירים במקום אמר, יכן כל לימוד ומכמה נמשלה למים ומים עמוקים עצה נלב איש ואיש חנונה ידלנה, יאה על חכמת אמת יסכן השם מים, על אחת כמה וכמה, לחכמת הסאפיסטען «ב, בליעי, — שכל אומנתם לא היה רק בחריפות שקל להטעות השכל, ילנלע העם, נהפצם להשכל הישר, ותיו נונים מגדל על קורי עכביש, ומגמת ־ל אמד לא היה רק לנצח את מנירו נפלפול של הבל, אן> כי ידעו נעצמם אישודם חלש ודק, וכל הרוצה לדעת דרך למודם, אם עוד לא קרא. יקרא נתפר׳ '«יהם, ולימוד כזה בודאי משול למים, כי המקום שנשפך שכלו, והוא יסודו, אין בו שום לחלוחית שדופות קדים, רק כשהיו מתפשטים בדבורם למקום רחוק אשר לא עין כל אדם יכול לשלוט, אז הטעו ונקרו לעיני האנשים, ברוחם הגבוה. והיה מתקנן שכלם למקום גבוה ונעשה למגדל שראשו ויסודו בשמים יתיא כמו מים רעים, עכורים וסרוחים, שבמקום רחוק יתקנצו לנחל שוטף, — יאחר שהרשה הקיסר לרינ״ח וא״ל כל דנעית עניד בהו. אייתינהו מיא דאייתי «בי בליעי. ולפי ביאורינו הוא לימוד מהחכמים בעיניהם הרעים דמטי ידיה שלישיה ואליביה בבית מדרש בי בליעי המבלע עם, שדינהו פטיגדא נ״ל ש״צל שדינהו בתיגרא, וככה היה הריסחא לפני נעלי תיש'. רק הם אמרו [שם ד״ה ני נליעי וכוי) תיגרא שם כלי, ולפי דרכינו נאמר אחרי שנצח להלצים בחכמת דברי התורה, ומסורים תיו נידו, — דמחוי לאמורא; לעשות עמהם כל מה אילצה, רצת להעניש אותם במידתם, ואמר להו יש גכחי לעשות עמכם רע, כי הרשות נתונה לי מאת הקיסר, אך אין ברצוני להעניש כולכם, ומי שינצח את חבירו בלימוד זה, בדברים המתקבלים, זה יצא חפשי, בלי עונש, וע״יז שדינהו נתיגרא במחלוקות, כי כל אחד רצה להתגבר על חנירו, אמר להו «ליוה לי בידעו שמדרכם להטעות בדברים רקים ומיגעים, וכאשר אמר קהלת על כת הזאת כל הדברים יגיעיס וכי ולא תמלא האוזן משמוע, וע״כ א״ל «לאו לאזני" לא בדברים המתקבלים, לא בדברים רקים אשר לא תמלא האזן «הם, ושדי בית קמאי קמאי כל אחד שדי נאזניו דברים הרבה, ובלע ליפי, שלא נתמלא האוזן מתם, ותראה למו בשכלו הישר שכל דבריהם דברי שקר יבלע, ואין נמו רוח סיים לשאת את עצמם, מלו עד דשקוט כתפייתו ובלו לתו ואזיל. והוא «של יפת אחרי ראותם שלא יכלו לו בראשם, והיד דמטו עליו, ונתחיינו בראשם לו, הודו בעצמם על חסיון ראשם, ואם נמצאו אנשים האומרים על אנידת כל דגר החשוב בעיניהם אבדתי את ראש, מכ״ש שנופל לשון זה, על מי שמאבד את ראשו ושכלו לדעת [דעת עליון. —] לאמר עליו, שאבד והניח את ראשו, וראשו בל עמו ושמט את עצמו בכתפיה, רצוני בהכתפית ולמטה בלי ראש, כי משכמו ולמעלת נחסר הראש, והרמת היד דמטי