Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 117

עליה היא לדולם — כמו לדור משה לנינו, — לראות את היד הגדולה יייקומו של עולם, הגנול והנולא — וגלאוסם להיד הגדולה לאמיהוזה, כי טוב לאו גם אה עולמם בחייהם לעולם בלול ועלמא דקשוט, ואשל ליח אל אמה עומדה בהולם, כי ■אנשי כנ״הג בסבמהם ולמודם נהתולה,בלוח האמה, יאים שכל, הולידו נם את האמה לאלץ וכאמול — וכמאמלס (יומא שס) יעל להו פיהקא מלקיעא דהיה כתוב נהאמת וכו' חותמו של הקב״ה אמת" והוא חותם ימינו במעשה בלאשית שמהם בכי טוב בהאמת אשל מאלץ תצמח ואת האדם, בצלם אלהים, השוכן את דכא ושפל לוח, וחומם האמת ״מימינו אש (אול הפנימי, היוצאת מניה ק״ק ומצכולי ציון) דת למו. — ימעת ההיא והלאה כל חכמי תולה ההולכים נדלכם ולוחם (מאנשי כנ״הג) נפל ויפול נגוללם, "הפיהקא דכתיב בה אמת" ובחכמם בהחולה וטעמיה, חכמו והכילו גם אה עצמם ולוחם, לאחד הכל לאחד האמיתי, בנית ד׳ הבנוי מאבני מלואיס, הממלאים את כבודו בכל מקום ״ככתוב" הנה מקום אתי, — ובנפילת הפימקא דכמיב בה אמת מדקיעא לאלץ, עלו המה על לגליה למדום למעה מעשלה טפחים בהליכות דלן אלץ המובילה להקולס המוצב אלצה ייאשו מגיע השמימה, וכל עוף שפלמה עליהם שלא היה לה יקוד בתהלוכות העולם, ולא הימה יכולה לעלות במעלות השולם המוצב אלצה, מיד נשלף מהזקוקין דנולא שיצא מלבה לבבו אש האהבה להכלל, ולמי שהוא בכל והכל בו — וכל האשכולות שעמדו, על לגלי אמת והיו למילין תולה כמעה לנינו, ‘מהעשליס ושנים אותיות שבהן נתנה כל התודה כולה והן מקוקין 5עט שלהבת (בהעשלה מאמלות שננלא העולם) על כמל נולא (אותיות דל״ע)" ומקיא אחד יוצא לכמה טעמים, ולפי דבלי המקובלים הטעמים בכחל) ובלוח "מחוי בידיה לאחולא" ציפו וחבלו אותיות התולה להאותיות הכתל נויא המחדש בכל יום תמיד מעשה בלאשית ולהכתל שם "טוב" יאין טוב אלא אחד — לקשול ולאחד את "׳שלאל גוי אחד באדן" להאחד האמיתי, נהקשל של תפילין דכמינה "ומי כעמך ׳שלאל גוי אמד נאלץ" (בלכות ו' א' יעו״ש), והנקלאים עח (בלכות שם יעו״ש היטב) והוא הוא הקפל של תפילין שהדאה הקב״ה לעניו (נלכות ז' א׳ יעו״ש) כאשל אמל לו והחילותי את כפי ודאית את אחולי — וגם כנ״הג נענותכומם ן חזרו העטלה (והוא הכתל נודא) והעוז (והוא הקשי של תפילין) ליושנה"! "ואמרו אדרבה זו הוא גבורת גבורתו" של עתיק יומין אשל עוד ידו נטויה! ובהקשר של תפילין ואינו משלם לשונאיו על פניו (ובמדרש על הפשוק "ויאמר י לא תוכל לראות את פני בקש משה לעמוד וכו' על שלוותן של רשעים א״ל הב״ה לא תוכל וכו') "ואלו הן נולאותיו" שישראל גוי אחד בארץ, "היאך! יכולה אומה אחת להתקיים בין האומות"? אס לא ע״ש דכתיב "וראו כל כל עמי הארץ כי שם ד׳ נקרא עליך וילאו ממך" (עיין דלשתם ע״ז בברכות ו'). — ונזה נתבונן גם בסיף דבריהם (יומא שם) "ורבנן (ירמי׳ ודניאל) היכי עבדו ועקרי תקנתא דמיקן משה א״ר אלעזל ממוך שיודעין בהקב״ה שהיא אמיהי לפיכך לא כזבו בו", והנ״ל בכוונתם לאמר, לא שיעלה חלילה על מנתיני על החוזים ונביאי אמת, שעמדו בשוד ד', שהיו כמשופקים, בגבורתו