Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 116

116 שבעה והמה שבעה עיני ד' המשוטטים בכל האין, ובמסורת המפמחויז החיצונים מהתורה והחכמה לידך, לא עמדת מבמון (עיין חגיגה ט״ו) יין לקחת מתנות באדם — משומר ישראל, צור ישראל מושל באדם — אן היי הוא ,,כאלו אמה משמרו להקב״ה שנתן לך התורה" אשר לחמת ממנו במתני* להיותה נקראת על שמך, לדרוש בה כהלכה לפי תהלוכות העולם והמקום בימים ההם ובזמן הזה, כי רוח ד׳ והשכינה העומדת בתוכך והרואה ללבב, הוא הוא הנותן לך התורה הזאת (והיא וכל כלי ארגליה שלם מקרא משנה תלמוד הלכות והגדות",) ובשמרך אותה אמה משמר להשכינם בתוך בני ישראל, לאחד המורה, ואת מלק ד׳ עמו לאחד הגדול, הגבור, והנורא, לא במיל וכח בו, כי אם ברוח השוכן את דכא ושפל רוח והן הן גבורותיו והן הן נוראותיו —- וע״כ "אם חכמת בתורה" שהיתה כלי אומנתו של הקב״ה במעשה בראשית, ואשר כוננח, לעמוד הימיני, מהעולם לדור ודור, "חכמת לך" וחכמת כל (והפוך לך ותשכח כל) כי גם כל קהלת ישראל, בשמעם להגדה• מההוא רוחא שומר ישראל, דאתעבד קלא, בדכא ושפל רוח, באמרו "יהי אור ויהי אור" וגס ראו, ביראת אלהיס "את האוי כי טוב" בעבר הוה ועתיד" גדלו בשם המפורש "היה הוה ויהי׳" וחזרו העטרה ליושנה להכמר שם טוב העולה על כל הבתרים, והיה למו, ,כאלו שמעו מפי הגבורה "לאמר לעמי ציון אמה" רצוני הופעתו והמגלותו בחלק ד' עמו הוא כיוס הופעתו מציון לאומנותו, גדלותו גבורותיו ונוראותיו, כי. כשם שראה אז שבע פעמים בכי טוב, וכל מה דעביד רחמנא לטב עבד,; שבעה עיני ד׳ אלה משוטטים בתמידות בכי טוב, ובטוב העולם נדון, וקדשוהו; בצידוק הדין ובקדש דהגדה (שהוא בהכרות את מי שאקר והיה העולם"); והודו בכל כוחם, בהקדש דהגדה ודרבנן, לאוין ״יהא שמיה רבת מברך לעלם : ולעלמי עלמיא", 1אז "נקרע להם גזר דינם (לפי מחשבתם הקודמת במידותיו) | ואמרו ״הן הן גבורותיו והן הן נוראותיו" — וכל הגדולות האלה פעלו י ועשו אנשי כנ״הג במתינתם בדין (עיין אבות פ״א משנה א' ותראה שהיו י נאה דורשין וגאה מקיימים) ולא באו בפחז ובזרוע על העם, ובדישתס בתורה "מפורש שים שכל ויבינו במקרא וכוי ולהשכיל על דברי התורה וכוי (נחמיה : ח׳)** עי״ז העמידו תלמידים הרבה, ואכשור דורם בשמיעת והבנת הדבורים; והתוארים לאמיתתם — ונעשאם תייג להתורה — שלא יהי׳ נעשה שטומין; לבהמה (עיין תותפתא ידים) בהרחקתם את הנשים הנכריות ואת בניהם "מצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם" (נחמיה י״ג פ' כ״ד) שמתו ״ובטלו בזה ליצרא דע״ז (יומא שם, — ועיין ביאורי לזה בכוכבי יצחק ה׳ 25 זייטע 34 יעו״ש ותראה ג׳׳כ שנשמט שם, שורה שלימה בתשורה 22 מלמטה. וכך צ״ל "ותועבותיהם, שלא יתערבו עם בנותיהם ביצרא דעבירה גם בדרך זנות ובמה נתיר הסרסורים דעבירה? הלב והעין נבע׳ , רחמי"). —. והורידו השכינה לארן כמשה רבינו —וכאמור — וכמאמרם (ביר)! "עיקר שכינה בתחתונים היתה וכיון שחטא אד״הר (באכלו מען הדעת ׳ טוב ורע ילא מען דעת האמת, שכולו טוב. — נסתלקה שכינה לרקיע i הראשון (וכמאמרם ״אדם הראשון צדוקי היה" — כמלכי צדק מלך שלם שהיה כתן לאל עליון) עמד מפה והורידה מלמעלה למטה" — וירידה זו