Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 115

- 115 - עמיה פעמים היד הגדולה, ובענותכותם לא יעלו גם נהטגע, למקום שאין שכלם מגיע, ויורדין עוד למטה מעשיה נופחים, נידעס כי נם נהטגע 1 יש כמה שחיי טבע שלא נגלו לשכל ועין האדם) — ובאמונתם בד׳ בהשגחה! והיכולת יחיו, והאמונה הזאת באה להם מן "האמה אשי מארן תצמח" והנתיונות ) והמופתים ביד הגדולה שנעשו בימים הראשונים, מיום ברוא אלתיס השמים , ימלואה, והקורות ותולדות הזמן, המה עדים נאמנים ואמיתים להשגת דרכי השם הישרים, וכמו שנאמר "שאל לימים הראשונים" וכדאמרי אינשי, הנשיון 1 היא המלמד לאדם דעת, ושנו במשנה "איזה חכם הרואה את הנולד" ופרישם שהחכמה שלו היא מראיית התבונות קורות הדורות ותולדות הזמן — וזיהו! ,,הצלמא אשי מחוי בידיה לאחורא" להורות על שאל לימים הראשונים, והאמת! »ארן תצמח, בהליכות עתיק יומין נהדום רגליו, ושרטוטי ופתוח׳ ידו הגדולה עשרה העמיס במעשה בראשית — וגם בהשתרת פניו והשרת כפיו למראית עין האדם וחי! עוד ידו נטויה (עיין חגיגה ה׳ ג׳ יעו״ש,) — והוראה הזאת לאחורא, מתאמת עם חכמת ישראל (דאז הישטארישע יודענטהום). הממלאים את האוזן, ברוח , יילרא כל הארץ כבודו, הדובר גס, "לא תוכל לראות את פני וכוי הנה מקום י אתי (וכמדישס ,"מקומי טפל לי ואיני טפל למקומו, הוא מקומו של עולם! יאין העולם מקומו, ומעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה כי מעולם לא! זזה ידו מהם, והווה טפלים לו, הוא בכל והכל בו, האחד האמיתי) וכו׳. ושכותי כפי עליך וכו' (ומתרגם התרגום "ואגין במימרי" והדי לך גזה כי! "האמת" הוא כנוי לכפו, והוא ידי הגדולה, והוא הדין להעשרה מאמרות! שנברא העולם) והשירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו (שמות ל״ג) .״ -; ודברינו אלה ככללו נם במאמרם "תני דבי ר׳ ישמעאל כי לא דבר רק ן הוא, ואם רק מבס הוא רק לפי שאין אתם יודעין לדרוש" בשעה שאין אתם ן ’כיעים "ובמדרש איתא" אם חכמת חכמת לך ר׳ אליעזר היה דורש אם מבמת ,; בתורה כאלו אתה משמרו להקב״ה שנתן לך התורה ואס לצת לבדך תשא ולא י! לאתרים" וביומא ש״ט איתא "מאי גדול שגדלו בשם המפורש וכו׳ אמר ריב״ל ן למה נקרא שמן׳ אנשי כנ״הג שהחזירה העטרה ליושנה וכוי" יעו״ש, והנ״ל י בכוונת כל המאמרים הללו "כי ארוכת מארן מידתה, ואין לך מידה טונה; הימנה ואורייתא קב״ה וישראל חד הוא" וכאמור, — ותורה צוה לנו משה י מורשה קהלת יעקב ״וע״כ" כל האשכולות שעמדו מימות משה עד ימות יוסי ,[ גן יועזר ויוסי גן יוחנן היו למידין מורה כמשה רנינו "(תמורה ט״ו ני 1 יעו״ש ובניסמת התוספתא ב״ק פרק חי), כי נירשם לרומו וענומכומו, השפלתם ,j זיהו הגנהתס לאור ציון והר סיני בעלותם אל האלהיס, למטה מעשרה טפחים!j כמשה רבינו — וירשו גם להתורה ורוחה, והיתה נקראת על שמם (קדושין!j ל״ב) וזכו לדברים הרנה אף נשעה שלא היו יגיעים, כי רוח ד׳ ומלתו דובר י! נמו בקול דממה דקת, ועיים קרוב היה מאוד הדיבור בפיהם ובלבבם לעשותו! גלי יגיעה, ובחבורם את התורה להליכות אל במעשה בראשית, ראו בם" כי : דבר רק היא" והיו נהכין מזיו השכינה השוכנת בתורה ונמו, — "ואם חכמת ן בתורה" לבכות בימת מאבני שיש טהור (אבן הספיר דמית הכסא, ומאבני מלואים, הממלאים את האוזן, (דברי מלוא כל הארץ כבודו) נחצנך לעמודים