Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 105

- 105 — על תל חרבות מזבח עבודתם• וכהולך בחליל בשובה ונחת קפצו כאיל לגבעות אש מתלקחת, כראות השר טיטום כזאת מנגד איך כטואסי בחיים בו יבגדו בגד, מהר עם חילו רכבו ופרשיו להציל את נזירי עליון ומקדשיו; אך אלה מתוך השרפה קולם השמיעו ובתרועת מות'מבין התבערה הריעו וקול אחד ענוהו בגערת קצה וזעם: «גש הלאה בלייעל׳! גש הלאח הפעם l ואמרות קודש נשמעו טירכתים: «עת נשרף ההיכל מה לנו עוד חיים י ובמפח נפש קראושתומי עינים: ״טוב לנו המותח בשריפת ירושלים״! אחרית הכסילים. (עם קול היד,).Von Markus Freund — בלים» — עולים׳ — מרים׳ — מטים, — דרים, — שוטים, — תרים, — שרים, — דנים, — אונים, — שמה, — דמה׳ — עונה¬ — מנה, — פוגה, — שעים- — פנה, — נעים, — לבאים, — שעים, 14 כסילים שוני בתענוגי הבלים — ועל כרם התענוגים בעוללים — ולרויה ימצו ישתו שמרים — כשכורים משכל נשמטים - באפל כסל אשר בו אין סדרים — כיורדי ים׳ אשר באין משוט משוטטים — הם בים תענוג וחטאים סתרים — אחרי שוא אשר כחיים מאשרים - לבם ורוחם מריבים,כמדגים — בקרבם סוערים מאוד ברגש שאונים - רוחם על פני חושך, בהשמה — מרחפת ראות האמת קדימה , — ולבם אמר: ימה במעונה — ואם לבם לה יתן יתן תימנה — רוחם לחזות אורה׳ צפונה — לקץ מתנגד באחים נפשעים — כמתנגד לאבן מושך לסנה — נע ונד בים החיים הנעים — נסו ואין רודף, במו בתוך לבאים - לזאת אין מנוחה ושלום לרשעים —